מונדיאל 2010 הארוע הנצפה ביותר בהיסטוריה (כנראה)

צילום מסך: ערוץ 1

לא רבים מודעים לכך שמדורת השבט הגלובלית של המונדיאל גרפה כ 26 מליארד צופים לפי הערכות פיפא. הארגון כלל הקמת מרכז שידורים ענקי שמשם שידרו 70 צוותים, הבריטים למשל שלחו צוות של 200 איש, המקסיקנים 210. אולפני שידור וראיונות הוכנו מראש, 1900 ק"מ של כבלים נמתחו לכל 10 האצטדיונים מהם שידרו. בהסכם מיוחד בין פיפא לסוני, הופקו 25 משחקים בתלת מימד ושודרו בארה"ב ובספרד.אבל, בין אם ראיתם את המשחקים בתלת מימד ב-HD, או בטלויזיה רגילה, לא קשה היה להבחין באיכות הצילום, השידור ובמיוחד הניתוב של בתמונה. בכל אצטדיון היו עשרות מצלמות בקו הדשא בגובה הקהל, מצלמת רחף מאחורי כל שער, מצלמות מעל הדשא שנעו על כבלים ונתנו מבט על מדהים. הנבדלים סומנו באמצעות קו וירטואלי,

צילום מסך: ערוץ 1

השידורים החוזרים היו מהירים ומדויקים. כל ארוע שקרה במגרש נתקבל מכמה זויות, בקלוז אפ יוצא מהכלל, שלא הותיר ספק, האם היה נבדל, האם הייתה עבירה, והאם השער של אנגליה נפסל שלא בצדק. במונדיאלים של שנות ה-70, אחד הלהיטים הגדולים היה לקחת קטע של כמה שניות ולעשות עליו הילוך חוזר מהיר קדימה ואחורה עם מוזיקה מצחיקה, דבר שהיה משעשע לזמנו כשהשחקנים דמו לרגע לרקדניות בלט או לשימפנזים בכלוב. במונדיאל 2010 קיבלנו את הרגעים המרגשים במשחק, בהילוך עד כדי כך איטי שהפך למעין רצף של תמונות סטילס של המהלכים, ושל ההבעות על פני השחקנים, שמחה עצב, כעס וכאב.

אחת ההצלחות של שידור כזה היא שהוא הפך להיות מובן מאליו עבור הצופים, וגם השדרים או התקשורת לא ציינו במיוחד את איכות הצילומים. עבורי חלק מההנאה  מהמונדיאל הנוכחי הייתה איכות השידורים כי רמת הכדורגל הייתה בינונית.

צילום מסך: ערוץ 1

צילום מסך: ערוץ 1

נמרוד בן שנה

השדולה לשיוויון אזרחי ופלוראליזם - כנס ראשון

נכחתי היום בישיבה הראשונה של השדולה שיושבי הראש שלה הם ניצן הורביץ (מרצ) ושלמה מולה (קדימה). בניגוד לישיבות של שדולות קודמות בכנסת, בנושא הזה, נרשמה תנועה ערה של חברי כנסת. בינהם: אילן גילאון וחיים אורון ממרצ, מרינה סולודקין, ישראל חסון, עתניאל שנלר ומאיר שטרית מקדימה, ועינת וילף ממפלגת העבודה. נכחו גם עשרות נציגי עמותות וארגונים במרחב היהודי פלוראליסטי ופעילים אחרים.

ההצלחה היחסית בכינוס הזה הייתה בעצם הנוכחות. הנאומים היו כלליים וחזרו על מה שכבר ידוע ונאמר, מלבד חבר הכנסת עתניאל שנלר שביקש לא להגזים עם הפלוראליזם והחופש יותר מדי...

יש היום אווירה בציבור שנתנה רוח גבית לכינוס כנס מעין זה, אווירה של כעס גדול על החרדים בעקבות הפרשות האחרונות של בניית חדר המיון באשקלון, האם המרעיבה, ילדי העובדים הזרים ומקרים נוספים מעין אלה, שאין כמותם על מנת לאחד את הציבור כנגד החרדים, ואת חברי הכנסת הכמהים למחוזות הבחירה של שינוי, שנבנתה בדיוק על הלך רוח נגטיבי כזה.

צריך מאד להיזהר משדולה שתעסוק רק בנושאים נגטיביים, ורק תתריע על דברים. זה חשוב, אבל תפקידה של שדולה כזו בעיני היא בעיקר לעסוק בהצעות חיוביות, להעלות הצעות חוק שמקדמות את הפלוראליזים ואת השוויון האזרחי במדינת ישראל ובחברה הישראלית.

הגירת הבלוג לבלוגר וגוגל

בשל הודעת בלוגר ששייכים לגוגל שאין תמיכה יותר בהעלאת קבצים לשרתים עצמאיים, נאלצתי להעביר את הבלוג שלי לשרתים של בלוגר ולכן העיצוב השתנה במקצת ובינתיים יש קשיים טכניים של תמונות שלא נמצאות על השרת הנוכחי הטיפול בבעיה אינו פשווט כפי שכבר העידו טובים ממני, אני מקווה שאפתור את כל הבעיות בקרוב.

על מה שמחים בפורים? - מאמר שלי באתר צו פיוס

ב 25.2.1994, י”ד אדר, פורים תשנ”ד, טבח הטרוריסט היהודי ברוך גולדשטיין עשרות חפים מפשע במערת המכפלה בחברון. זה הפך למה שמציין יותר מכל את פורים עבורי. על מה ולמה חוגגים ”עד דלא ידע”?

המקור לשמחה עד אבדן החושים נמצא באגדה התלמודית במסכת מגילה: ”אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (חייבים אנשים להשתכר בפורים עד שלא ידעו להבדיל בין רע לטוב). רבה ורבי זירא עבדו (עשו) סעודת פורים בהדי הדדי (יחד), איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא (השתכרו, ורבה הרג את רב זירא). למחר בעי רחמי ואחייה (למחרת בבקר, בקש עליו רחמים, נעשה נס והוא התעורר לתחיה). לשנה אמר ליה (בפורים, שבשנה לאחר מכן אמר לו): ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! (בוא נעשה עוד פעם סעודה יחד) - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (לא בכל שעה ושעה מתרחש נס)”. ייתכן וזה המקור לביטוי: ”לא כל יום פורים”. ניתן לחשוב שבפעם הראשונה במקורות היהודיים יש עדות להיתר לצריכת סמים בצורה בלתי מבוקרת, אבל למעשה האגדה הזו מבקרת את השימוש לרעה בסמים קשים כמו אלכוהול. ומבטאת את הגישה שיש לרסן את אובדן החושים. ריסון השמחה קיים גם במקומות אחרים. להמשך הקריאה לחצו כאן

שיחה עם חייל שלקחתי טרמפ הבקר

-איפה אתה משרת?
בכפיר שמשון.
- זה לא אלה שמתאמנים בהנפת שלטים?
כן, אבל אלה שהניפו היו בטירונות. אני לוחם.
- מה אתם עושים עכשיו?
מחזיקים קו בחברון.
- מה זה אומר? שומרים על הילדים שילכו לבית ספר?
עכשיו שקט בחברון, אנחנו בעיקר מנסים למנוע חיכוך בין הפלשתינים למתנחלים. שומרים גם שהם לא יפגעו בפלשתינים.
- רגע, על זה אלו שהניפו שלטים לא התקוממו.
נכון, אני מסכים שאנחנו עושים עושים שם שיטור וזה לא מוצא חן בעיני גם כן.

מאיר שמגר על נישואין אזרחיים

בלעדי לבלוגנרדי - קטע מתוך הרצאה של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, בנושא חוקה בהסכמה, בפני תלמידי בית הספר התיכון למדעים ולאומנויות בירושלים, בתאריך 3.2.2010. בקטע הוא מתייחס לצורך בנישואין אזרחיים במדינת ישראל. איכות הקול אינה טובה, מומלץ להגביר את הרמקולים

ראיון ברדיו אורנים 11.1.10

דיון בועדת חוקה - ברית הזוגיות לחסרי דת

ועדת חוקה החליטה לדחות את ההחלטה על "ברית הזוגיות לחסרי דת". ואולם הדחיה היא זמנית בלבד, לעשרה ימים. הצעת החוק כנראה תעבור. המשמעות היא שיש להמשיך והלחם נגדה הצעת החוק הזאת בכל הכלים האפשריים. ראו ראשית את המאמרים שהעלינו בווינט: "ברית הדפוקים", ביום הדיון בועדה, ואת המאמר שלי שהתפרסם ב"יהדות חופשית" יחד עם עמדת הארגונים לבחירה חופשית בנישואין.

כשרות לציבור אני מביא חלק מהעמדות שעלו לדיון בועדה, בוידאו.

הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת התשס"ט 2009

אני מצרף לעיונכם את הצעת החוק "ברית הזוגיות לחסרי דת התשס"ט 2009". ההצעה אמורה לעלות לדיון בועדת החוקה של הכנסת כנראה באוקטובר הקרוב. להורדת ההצעה במסמך אקרובט רידר ליחצו כאן. כבר ממבט ראשון אפשר לראות את הבעייתיות - זו הצעה של 16 עמודים, מלאה בדברי הסבר. אם זו הייתה הצעה טובה וצודקת לא היה צריך הסברים כל כך ארוכים ומנומקים. את דעתי על הנושא כבר כתבתי ראו כאן וכאן.

גליון חדש ל"יהדות חופשית", מספר 30 ספטמבר 2009

הפעם בגליון: מאמר מערכת על הסכנה לחופש מדת בירושלים, וראיון עם טדי קולק מ-1984 הרלוונטי גם היום על רקע המהומות והמתיחות בין דתיים לחילוניים בירושלים בעת האחרונה. חלקו העיקרי של הגיליון מוקדש למושב מיוחד שנערך בקונגרס העולמי למדעי היהדות באוניברסיטה העברית שכותרתו: "תרומתו של חיים כהן ז"ל להומניזם ביהדות", בגיליון תמצאו את ההרצאות של פרופסור יהודה באואר, פרופסור יעקב מלכין, מיכל זמורה-כהן ועו"ד עמרי קאופמן. באותו נושא יש בגיליון המשך של הראיון המרתק עם חיים כהן ז"ל: "יהדות, הומניזם ודת". מדור מיוחד מוקדש להצעת חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" שם יש מאמר ביקורת שלי וגם עמדת הארגונים לבחירה חופשית בנישואין שנשלחה לועדת שרים לענייני חקיקה ופורסמה כהודעה לעיתונות. אני ממליץ לעיין.

שנה טובה תש"ע

צילום: נרדי גרין

הודעה לעיתונות - בענין ברית הזוגיות לחסרי דת

ארגוני הפורום לבחירה חופשית בנישואין קוראים לממשלה ולכנסת לגנוז את תזכיר חוק ברית הזוגיות 2009. תזכיר החוק יוצר מעמד נישואין סוג ב' לאזרחים שווי זכויות.י

ארגוני זכויות אדם, ארגוני נשים וארגונים חברתיים המשתייכים לפורום הבחירה החופשית בנישואין פנו ב-16/7/09 לועדת השרים לענייני חקיקה בהתנגדות לתזכיר "חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התשס"ט -2009". הארגונים קראו לממשלה לגנוז את הצעת החוק לאור העובדה שאין היא מבטיחה שוויון וחירות לכל אדם המבקש לממש בישראל את זכות היסוד להקים משפחה ויוצרת הסדר בעייתי ביותר, הפוגע בשוויון, בחופש הדת, כמו כן תזכיר החוק אינו עונה כלל על בעיית מנועי החיתון בישראל.י

הארגונים מצרים על אישור ההצעה היום בועדת השרים לענייני חקיקה וקוראים לכנסת להתעשת ולא ליצור גטו מבודד עבור העולים חסרי הדת בישראל.י

הצעת החוק גורמת נזק ואינה מועילה לפתור את בעיית חוסר היכולת להינשא ל- 300,000 חסרי הסיווג הדתי בישראל, אלא רק ל 3.8% מהזוגות שנישאים נישואין אזרחים בשנה. טענת ישראל ביתנו היום, שהם יעבירו בעתיד את "ברית הזוגיות הרחבה" שאכן תפתור את בעיית 300,000 העולים חסרי הסיווג הדתי היא טענה מתחסדת וכולה אחיזת עיניים: ליברמן חתם על ההסכם הקואליציוני עם ש"ס ואגודת ישראל בהם אושר רק ההסדר המצומצם הזה.י

למכתבם צירפו הארגונים חוות דעת מנומקת ומפורטת בנוגע למגוון הבעיות העולות מהתזכיר, העיקריות שבהן:

• ההצעה יוצרת גטו משפטי לקבוצת חסרי הדת

• הפתרון המוצע רלוונטי רק לבני זוג ששניהם חסרי דת הנישאים זה לזו, ולכן נותן פתרון רק לכ-170 זוגות בשנה שהם 3.8% מהזוגות הישראלים הנישאים בחו"ל מדי שנה

• ההצעה מחזקת את שליטת הממסדים הדתיים בחיי הפרט שכן כל זוג יאלץ קודם לרישום לערוך בירור ברבנות של היותו "חסר דת", ואף לאחר הרישום יכול בית דין דתי לדרוש לבטל הרישום אם הוא סבור שמי מהם כן שייך לדת כלשהי.

• הנרשמים בברית הזוגיות לא יהיו זכאים למלוא הזכויות של זוגות נשואים אלא בחלוף 18 חודשים מיום הרישום, תוך הפלייתם לרעה לעומת זוגות נשואים

• הסטאטוס המשפטי של זוגות אינו ברור ולכן הם יתקלו בקשיים לגבי מעמדם, זכויותיהם וחובותיהם בהגיעם לארצות אחרות

• ההצעה אינה אוסרת על בן זוג הרשום במרשם הזוגיות להינשא לאחר בעודו רשום במרשם, ובכך יוצר ביגמיה בחסות החוק

כאמור, מעבר לעובדה שהתזכיר מייסד מעמד נישואין סוג ב' לאזרחים שווי זכויות במדינה, הוא אף מבצר את מעמדם של הממסדים הדתיים, ובייחוד הרבנות האורתודוקסית, כסמכות הבלעדית השולטת על המעמד האישי בישראל, אפילו למי שהממסדים הדתיים אינם רואים בו חלק מקהלם.

הארגונים קוראים לממשלת ישראל לתקן עוול של עשרות שנים ע"י קידום חקיקה מודרנית המסדירה את נושא הנישואין והגירושין בישראל, שתבטיח לכל אדם במדינת ישראל את זכות היסוד הבסיסית לבחור בן זוג ולהינשא על פי צו מצפונו.

גליון חדש ליהדות חופשית מספר 29

במרכז הגליון חלקים ראשונים מראיון עם השופט חיים כהן ז"ל שנערך ב-1985 ומפורסמים באופן בלעדי. כותרת הראיון: "על יהדות, הומניזם ודת". יש בגליון גם מאמרים של יעקב מלכין, אורי בן צבי ואחרים, וגם מאמרים שלי. לקריאה ליחצו כאן.

ברית הזוגיות לחסרי דת - התרמית

תמונה באדיבות יוליה ואלכס

הלוואי והיינו יכולים למסד את הקטגוריה של חסרי דת, כך שאנשים היו יכולים לבוא למשרד הפנים ולהעיד על עצמם כי מצפונית הם חסרי דת, ו/או אתאיסטים, ו/או לא מוכנים להיות חלק מ"עדה דתית", או נתונים לשיפוט של בית דין דתי. במדינת ישראל החוק אינו מאפשר בחירה רשמית ב"מצב אישי", או בזהות התרבותית האישית. לכן טעות לכנות זאת "חסר דת". ההגדרה הנכונה היא: "חסר סיווג דתי".
המדינה מקטלגת את כולנו על פי חוק מנדטורי, שמקורו עותומאני, הקרוי "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". החוק קובע בין היתר את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי ומפרט מהם עניינים אלה ומהן סמכויות בתי הדין הדתיים השונים. בימי האימפריה העותומאנית, נמסר השיפוט בענייני המעמד האישי בידי ה"עדות הדתיות". המנדט הבריטי אימץ את השיטה, והחוק הישראלי המשיך אותה. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של העדות הדתיות. לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, ועוד.לבתי הדין הדתיים יש אם כן סמכות לדון רק במקרים בהם האדם מסווג על פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.
למשל, בנושאי נישואין וגירושין. אם אדם לא יהיה מוגדר כבן עדה דתית מוכרת, הוא לא יוכל להתחתן במדינת ישראל. לעיתים, גם כאשר הוא נחשב כבן עדה דתית, הרבנות אינה מאמינה לו ומבקשת הוכחות ליהדותו. הדבר הזה יצר מצב אבסורדי בו מאות אלפי אנשים שהם חסרי סיווג דתי, הרואים בעצמם יהודים לכל דבר, אינם יכולים להירשם כנשואים בארץ. מפלגת "ישראל ביתנו" הבטיחה את חוק "ברית הזוגיות" במסווה של נישואין אזרחיים לכולם, ללא אפליה - גם ליהודים מותר... ואולם בגלל התנגדות המפלגות הדתיות ההצעה נפלה. הפשרה הרקובה העומדת עתה לדיון מכונה "ברית הזוגיות לחסרי דת" ותאפשר מסלול רישום זוגיות בתנאי ששני בני הזוג "חסרי דת". מעבר להונאה הבסיסית ב"ברית הזוגיות" (לנושא הזה כבר התייחסתי בעבר), יש פה בעיות נוספות:
יצירת מעמד של משפחות סוג ב' – הרישום בתעודת הזהות כ"בן זוג" חושף סיווג זהותי. למרות שהושמט סעיף הלאום מתעודת הזהות הוא חוזר בדמות רישום הזוגיות. בכל פניה למוסדות בהן נדרש להציג תעודת זהות, יוכלו המעיינים לדעת פרטים נוספים וחסויים, על פי רישום הזוגיות.
הרבנות תקבע מי יירשם – בחוק המוצע לרבנות יש סמכות להתנגד לרישום אם בעיניה אחד מבני הזוג לפחות הוא יהודי, ואפילו ספק יהודי.י
מדובר רק ב"איש ואישה" שיכולים להירשם –זוגות הומואים ולסביות שהם חסרי סיווג דת מופלים לרעה.י
אבל, הכשל הגדול של החוק הזה הוא המחשבה ש"חסרי סיווג דתי" מתחתנים בעיקר אלה עם אלה. במאות חתונות שערכתי נפגשתי אולי בזוג אחד כזה. אצל רב הזוגות אותם השאתי ואחרים שאני מכיר, רק אחד מהם חסר סיווג דת. הבחירה של בן או בת זוג אינה נעשית על פי הסיווג הדתי שלהם. האהבה עיוורת למרשם האוכלוסין.י
לכמה זוגות יכול החוק לתת פתרון, כביכול? ניקח לדוגמא את המקרה של יוליה ואלכס ששניהם היגרו לארץ מרוסיה. יוליה הייתה תלמידת אולפנה כאשר הכירה את אלכס שליווה כחובש את הטיול של בנות האולפנה לחברון. הרבנות לא רצתה לחתן אותם משום שאחד מהם "חסר דת" ולכן התחתנו בארץ בנישואין קונסולאריים בקונסוליה הרוסית, ולאחר מכן בטקס יהודי-חילוני (ראו התמונה למעלה משמאל). גם גלית וקוסטה, היא צברית והוא עולה ותיק שהתחנך בארץ, שירת בצבא אבל לא יכול להוכיח את יהדותו, כי המסמכים אבדו. הם נישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל ובטקס יהודי-חילוני בארץ. שני הזוגות לא יוכלו להירשם לזוגיות על פי החוק הזה.
העמותה לזכויות המשפחות המעורבות מדווחת בסקר שערכה כי מתוך 110,000 משפחות מחבר העמים שהן "מעורבות", רק ב-10% מתוכן שני בני הזוג חסרי סיווג דתי, כלומר רק כ 11,000 זוגות. אם המספרים נכונים וניתן ללמוד מהם משהו לגבי חתונות לעתיד לבוא, להערכתי, הסיכוי שבני זוג יהיו שניהם חסרי סיווג דת הוא נמוך ביותר. וזאת בניגוד למספרים הכתובים בתזכיר הצעת החוק של משרד המשפטים, שם מדובר על אוכלוסיה של כ-300,000 איש.
בסיכומו של דבר מדובר בתרמית על תרמית – כמה יהודים כשרים ייאלצו להתכחש ליהדותם על מנת להירשם כבני זוג מדרגה נחותה, ו"ישראל ביתנו" תוכל להמשיך ולגחך כל הדרך אל הבנק, על חשבון מצביעיה.י
אם הצעת החוק תעבור, אני קורא לכל מי שהוא חסר סיווג דת לא להירשם כבני זוג במרשם עוקף הנישואין, ולהמשיך לנצל את זכויותיהם כידועים בציבור.
זוהי בעצם מעלתו הגדולה והיחידה של החוק הזה - הוא אינו מבטל את מוסד הידועים בציבור.

למה חשוב שהחילוניים יפגינו בירושלים

צילום: נרדי גרין

כאשר חרדים הפגינו בזמנו על מה שהם כינו חילול שבת בתוך שכונות חרדיות, היו לי הסתייגויות מהפגנות נגד ופרובוקציות חילוניות. היום המצב שונה לחלוטין מהסיבה הפשוטה, הפגנות החרדים אינן על רקע חילול שבת, אלא נסיון לכופף את ראש העיר "החילוני" ואת שלטון החוק. זהו רק בלון ניסוי. הם מנסים את כוחם ורוצים לראות עד כמה יצליחו באמצעות אלימות וטרור.

החילוניים החלו להתעורר בירושלים. בבחירות האחרונות הצביעו לראש עיר חילוני ומנהלים מאבקים בשכונות שונות של העיר. בקרית יובל למשל, יש מאבק על הצבה בלתי חוקית של עמודי עירוב ועל מבנים בלתי חוקיים. בגבעת משואה, השכונה שלי, נגד הקמת מקווה עירונית על שטח ענק, וגם בשכונות אחרות.

צילום: נרדי גרין

חשיבות ההפגנות והמחאה הם לשמירת האופי של ירושלים כעיר פתוחה, עיר לכולם, לא רק לתושביה, אלא לכל העולם. המחאה אינה מתמצה בחניון זה או אחר, אלא בשמירה על שלטון החוק, וביכולת של ראש העיר למשול בעירו ולקיים החלטות חוקיות לרווחת כל תושבי העיר ומבקריה. ההחלטה על פתיחת החניונים היא החלטה שסוכמה מראש עם כל הפלגים בקואליציה העירונית, כולל החרדים. לא מדובר בחניונים בתוך שכונות חרדיות, אלא חניונים שיסייעו לאנשים שמגיעים לירושלים בשבתות לא לחנות במקומות אסורים. אם על הבל כזה הם מוכנים להבעיר את הרחובות ולאיים על חיי ראש העיר, אסור לשתוק.
בעיתון למחרת כל התפרעות חרדית צריך שיהיו שתי תמונות, אחת ליד השניה, התפרעות חרדים מול הפגנה חוקית ושקטה של אלפי חילוניים. בשבת האחרונה הגיעה לככר ספרא כמות נכבדת של מפגינים, אבל זה עדיין לא מספיק. מול כל התפרעות חרדית צריך עשרות אלפי חילוניים, שיביעו מחאה חוקית ויתמכו בראש העיר. אסור להשאיר את הרחוב לחרדים. אסור להפקיר את ירושלים לחרדים. הייתי בשתי ההפגנות הראשונות ואהיה בכל פעילות מחאה נוספת.
התמונות מתוך קבוצת פייסבוק "חוזרים לככר ספרא"

עדכון לגבי נמרוד

צילום: נרדי גרין

נמרוד בבית לאחר 12 ימים בפגיה. הוא נולד מוקדם ולמרות שהיה במשקל מתאים הוא לא היה מספיק מפותח ולכן עבר אימוני אכילה. היום הוא כבר בבית, ואוכל מצוין. עולה במשקל ובעיקר ישן.
גם בכורי, נדב מקבל אותו בסדר גמור, הוא עוד לא מרגיש בתחרות, מאושר מהמתנות שהוא מקבל לרגל הולדת אחיו ובעצמו התחפש כמה פעמים לתינוק כולל מוצץ, זחילה על הרצפה ו"על הידיים".

הייתי ב 1 נגד 100

צילום מסך ערוץ 2

ספיישל זוגיות. באתי כרב חילוני והייתי חלק מ"המחתנים האלטרנטיביים", יחד עם אסתי זקהיים, רון לוינטל ועוד. למרות שהצלחתי במשחק הראשון, הזוג שהתחרה עשה בחוכמה ולקח את הכסף. במשחק השני נפלתי בצורה מביכה (שאלה על תנ"ך). למזלי חתכו בעריכה את הקטע שאברי מדבר איתי. זה היה אחרי כשלוש שעות באולפן והייתי מותש. הם חסכו ממני את הפאדיחה.
צריך להוריד את הכובע בפני ערוץ 2 ומפיקי התכנית שהביאו לשעשועון לכל המשפחה גם זוג לסביות וגם מחתנים "אלטרנטיביים". למרות זאת הם נאלצו תוך כדי התכנית להעיר לצמד הבחורות לא להתגפף ולהתנשק יותר מדי כי בכל זאת זאת תכנית בפריים טיים, וילדים צופים בה. מה שחסר זה שיראו לסביות מתמזמזות לפני השינה...
אני תמיד יכול לסמוך על הגננות בגן של בכורי, שיראו אותי גם לשבריר שניה ויגידו לי למחרת בבקר: "ראינו אותך בטלויזיה"...

נמרוד נולד

ביום רביעי, שלישי ביוני בשעה 9:23 בבוקר, לאחר ששמתי את בני הבכור בגן, נסענו ללדת בהדסה עין כרם. בננו השני - נמרוד - נולד בשעה טובה. קצת מוקדם מדי ולכן הוא עדיין במחלקת פגים, אבל הכל בסדר. ליולדת שלום וגם לתינוק שבקרוב יגיע הביתה

הכתבה מגלובס בערוץ 2

ב"תכנית חסכון", עם דפנה ליאל 18.5.2009, ערוץ 2, עדיין לא יכולים לבטא את המילים "רב חילוני".

כתבה בגלובס על חתונות מאי 2009

כתבה של מיכל רז חיימוביץ' שכותרתה: "עונת החתונות כאן: חתונה בהנחיית סלבריטי עולה 1,500-1,900 ש'; יאיר לפיד מחתן מקורבים בחינם. המדריך המלא לחתונה שלא דרך הרבנות: מטקסים בעריכת עו"ד, דרך רבנים רפורמיים ועד לטקסים בהנחיית ידוענים וגם: איך משפיע המיתון על התקציב לאירוע החתונה". בכתבה אני מתואר כ"רב רפורמי-הומניסטי", הריני להבהיר, למען הסר ספק - אני לא רב רפורמי, אמרתי לכתבת בראיון עימי כמה פעמים שאני לא רפורמי ושתציג אות כרב חילוני, אבל זה לא עזר.

טיול שורשים קצר, וקבר על שמי בבוקרשט

בנסיבות מסוימות במסגרת עבודה, הוזמנתי לבוקרשט, בחודש מרץ השנה. לקחתי את זוגתי שתחיה וכמה שעות מתוך השהייה הקצרה שלי שם, הוקדשו למסע שורשים קצר. למען הגילוי הנאות משפחתי עזבה את רומניה ב 1971, כאשר הייתי בן 5, ולא היו לי שום תוכניות לבקר שם, אלמלא אותם אנשים חביבים שהחליטו שאני חייב לבוא לבקר שם. התחנה הראשונה הייתה הרחוב בו גרו הוריי, וגם אני, בין 1965-1971. שדרות דצ'יה מספר אחד. לצערי לא הצלחתי למצוא את המקום משום שכפי שנודע לי לאחר מכן, הרחוב השתנה והוארך. חלק מהבניינים שהיו בו נהרסו ברעידת האדמה הגדולה ב-1977. הרחוב הוא שדרה המובילה לאחת הכיכרות המרכזיות בבוקרשט - הכיכר הרומאית (פיאצה רומנה) ושם עומד פסלם של רומוס ורומולוס עם הזאבה. נהג המונית שהוצמד לנונהג המונית גילה לי שסבתא שלו הנוצריה התחתנה עם יהודי וחיה כבר 40 שנה בישראל "קרוב לתל אביב", שאלתי איפה והוא אמר 40 קילומטר מתל אביב... לא היה מקום שבו הסתובבתי שלא אמרו לי רומנים שיש להם חברים וקרובי משפחה שחיים ועובדים בארץ. הוא לקח אותנו לבית הקברות היהודי שבדרך ג'יורג'יו, הלכתי לבקר שם את קברו של דודי שעל שמו אני קרוא. מכיוון שהגענו ביום שבת לא היה במשרד אף אחד, ושומר מוזנח עם ערימת כלבים פתח את השער והוביל אותנו לבית הקברות הישן. הגענו לרחבת בית הלוויות, ותוך כדי שאנחנו חונים יצא מבין הקברים הומלס והרים את מכנסיו. בית הקברות לא רק שומם ומוזנח, אלא גם חלק גדול מהמצבות בו הרוסות לאחר אירוע של אנטישמיות שהיה שם. אני חושב שמאז שמנחם הכהן הפסיק להיות רבה של יהדות רומניה כבר אין אף אחד שדואג לבית הקברות הזה. למרות שהיו לי מספר החלקה והשורה של הקבר, היה קשה מאד למצוא אותו. בסופו של דבר, בעזרת נהג המונית שלנו מצאנו את הקבר, והוא היה דווקא במצב טוב. למרות שיחסי לקברים ידוע ומסתמך על דברי רבן שמעון בן גמליאל שאמר: "אין עושין נפשות (מצבות) לצדיקים דבריהן הן זכרונן" (ירושלמי, שקלים), היה לי חשוב לראות את הקבר הזה שהוא של אדם שאני קרוא על שמו. דודי נרדי מת בנסיבות קונספירטיביות, הוא היה עיתונאי, ובשנת 1964
כשחזר בטיסת פנים מקלוז' לבוקרשט המטוס התרסק והוא נהרג, שנה לפני שנולדתי. זה היה בתקופה שלפני צ'אושסקו. שמעתי לאחרונה מישהו מסביר במפורט למה זה לא יכול להיות ויש פה משהו מסריח, מי יודע. זכיתי, אם כן, לראות את שמי על קבר. ואני חייב לאמר שזה מספיק די והותר... לאחר שיצאנו מבית הקברות ביקרנו בתיכון בו למדו והכירו הורי, היום זהו מרכז חינוכי הקרוא "רעות", ששופץ והורחב באדיבות המיליארדר רון לאודר. לא יכולנו להיכנס, אבל צילמתי קצת מבחוץ. מיד לאחר מכן הלכנו לבקר בתיאטרון האידי של בוקרשט או כפי שהוא קרוי באידיש: "בוקארעשטער יידישער מלוכה טעאטער" (ברומנית זה: "תיאטרון המדינה היהודי"). התאטרוןשנוסד לפני כ 80 שנה, פעיל עד היום ובזמן שביקרנו שם בדיוק הסתיימה הצגה. אבי היה שחקן ובמאי בתאטרון הזה. חשבתי שרק אצלם את התאטרון מבחוץ, אבל נכנסתי פנימה ושאלתי את השומר אולי הוא יש פה מישהו שיכול להכיר שחקן בתאטרון לפני 40 שנה. הוא אמר לי שכרגע יצא מנכ"ל התאטרון ועומד לעזוב ברכבו (ניתן לראות אותו בתמונות שצילמתי במקרה, במצגת למטה). מיד יצאתי אליו וביקשתי ממנו לפתוח את חלון הרכב. שאלתי אותו אם הוא זוכר את אבא שלי והוא אמר שיש לו ממנו זכרונות טובים, שאל אותי לשלומי ואיפה אני גר בארץ. שמו של המנכ"ל הקשיש הארי אליעד, ושמחתי מאד שהוא זכר משהו. ולא רק הוא משום שבחיפוש אקראי באינטרנט הגעתי לכתבה של ירחון תרבות רומני על מפגש איחוד לרגל 40 שנות פרסי התיאטרון הרומני, בשנת 2004, ושם הוזכרו כל אלו שלא יכלו להגיע ובינהם גם אבא שלי. אולי הם לא ידעו שהוא נהרג בתאונת דרכים זמן לא רב לאחר שעלינו ארצה ב-1971. לזכרו של אבא - מונו סולו גרין זכרו לברכה.

ברכת הבדלה ליום העצמאות הס"א 2009 תשס"ט

נסתיים יום הזכרון לחללי מלחמות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה ומתחילה השמחה על היום המציין את ריבונותנו על ארצנו. לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים. עת לבכות ועת לשחוק. עת ספוד ועת רקוד. (קהלת פרק ג). הגיעה עת לשמוח ולשתות לחיי העם הזה ואני רוצה להרים כוסית יחד עם כולם. תהא מדינת ישראל, בשנת ס"א לעצמאותה, לכלי ראוי לחיים טובים לכל תושביה. שתשרור בה האהבה, הרעות והאחוה, וירחקו ממנה שנאה איבה וקנאה. ותמלא רוגע, שלום, שלווה ושגשוג. מי ייתן ותמיד תהא אור לגויים. שנגשים במלואו את חזונם של מייסדיה כפי שנוסח במגילת העצמאות. ברוכים השוקדים על ביטחון המדינה. תחזקנה ידי המגנים בעוז ובגבורה. מי ייתן וישובו בשלום כל השבויים והנעדרים. ברוכים תושבי המדינה המקיימים את המדינה באברת חסדיכם, וביגיע כפיכם. שילחו אורכם ואמיתכם לראשי המדינה, שופטיה ונבחריה, ותקנום בעצה טובה לנהל את המדינה ביושר, בהגינות ובאהבה. ברוך עמל הכפיים, אומץ הלב, תבונת האהבה, עוצמת הגשמיות ויגיע המחשבה, שניחנו בהם תושבי המדינה המכוננים אותה בכל רגע ורגע. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לחיות במדינתנו. אמן.

רבנים חילוניים בערוץ 10 בתכניתה של עליזה לביא

בתכניתה של ד"ר עליזה לביא: "והרשות נתונה", בערוץ 10, ב 17.4.2009, התארחו הרב סיון מס והרב אורן יהי-שלום.

פסח שמח תשס"ט

צילום: נרדי גרין

ראיון נוסף עם זוג שהשאתי, ברדיו

בעקבות הפוסט הקודם, ראיון עם קוסטה ברודסקי ברדיו 99, בתכנית של עמנואל רוזן ולוסי אהריש 25.2.2009. הראיון נערך בעקבות התקפלות "ישראל ביתנו" מהתנאי של ברית הזוגיות.

ברית הזוגיות - טעות חמורה

יש מי שמנסה לעשות קופה אלקטורלית על חשבון הזכויות הדמוקרטיות של אזרחי מדינת ישראל וזו מפלגת "ישראל ביתנו". הצעת החוק העומדת כתנאי לכניסה לקואליציה המכונה "ברית הזוגיות" נמכרת במסווה של נישואין אזרחיים. אלו אינם נישואים! תהיה זו טעות גדולה במידה ותתקבל ההצעה. המשמעות של קבלת החלטה כזו היא רמיסת זכויותיהן של אוכלוסיות שלמות במדינת ישראל. מה הבעיות בחוק: ויתור של החילוניים על הנישואין והקידושין ובעצם הודאה בכך שנישואין וקידושין הינם נחלתה הבלעדית של הרבנות הראשית ושל הפלג השולי, האורתודוקסי, מבין הזרמים השונים בעם היהודי. ביטול מעמד הידועים בציבור, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון ל 2006 חיות בארץ 47 אלף משפחות כאלה שזכויותיהן כנראה יבוטלו במידה ולא יירשמו במרשם כבני זוג. חמור מכך, לבני זוג מאותו מין, שהפסיקה הכירה בהם כידועים בציבור, לא תהיה אופציה להירשם במרשם משום שהחוק מתיר רישום רק ל"איש ואישה", וכל זכויותיהם יבוטלו. בנוסף, זכויותיהם של הנרשמים ייכנסו לתוקף רק לאחר שנה וחצי מזמן הרישום, בניגוד לרשומים כנשואים שזכויותיהם נכנסות לתוקף באופן מיידי. נישואין אזרחיים בחו"ל לא יוכרו יותר לצורך רישום נישואין, אלא יהוו אסמכתא לרישום במרשם הזוגיות.

מכיון שהפשרות הנעשות בקואליציה ידועות מראש, נוצרת סכנה נוספת. הרי ברור כי המפלגות החרדיות לא יהיו מוכנות לקבל את הצעת חוק ברית הזוגיות, הן אולי יהיו מוכנות לקבל הצעת חוק הפותרת את בעייתם של פסולי חיתון. ואז יווצר מצב של מרשם לאזרחים סוג ב' - פסולי חיתון. לפי הרשום בתעודת הזהות שלהם אפשר יהיה לזהותם כ"לא יהודים" או כפגומים. הצעת חוק זו אינה ראויה אף היא, כאשר מציעים הצעת חוק היא צריכה להיות אוניברסאלית ומתאימה לכולם.

אני עצמי מנוע חיתון מבחינה מצפונית. למרות שיכולתי להתחתן ברבנות, או במדינה זרה, לא עשיתי זאת מטעמים מצפוניים. עד שלא יימצא פתרון ראוי לא אירשם לנישואין במדינת ישראל.

הפתרון צריך להיות בכמה נקודות: ביטול הפקודה המנדטורית הקובעת כי ענייני אישות יידונו על פי העדה הדתית. שינוי חוק נישואין וגירושין כך שיהיה כתוב בו כי כל אדם יוכל להינשא על פי אמונתו ובחירתו. ויצירת מסלולי נישואין שונים שיבטיחו בחירה חופשית וזכויות כנשואים לנישואין על פי הבחירה: נישואין אזרחיים, נישואין יהודיים מכל הזרמים וודאי לבני העדות והתרבויות האחרות במדינת ישראל.

ראיון איתי ברשת ב', בתכנית "הכל דיבורים" עם ירון דקל, 16.2.2009 בנושא ברית הזוגיות:

בנוסף, התכנית הקדישה כמעט שעה שלמה בנושא והנה הראיונות האחרים שהיו באותה תכנית:י
הראיון עם קוסטה ברודסקי 16.2.2009 בתכנית "הכל דיבורים" עם ירון דקל (ביו טיוב)
הראיון עם חה"כ דוד רותם מישראל ביתנו 16.2.2009 בתכנית "הכל דיבורים" עם ירון דקל (קובץ אודיו)
הראיון עם הרב צפניה דרורי, רבה של קרית שמונה 16.2.2009 בתכנית "הכל דיבורים" עם ירון דקל (קובץ אודיו)
פוסטים נוספים בנושא:י
ראיון קודם עם גלית וקוסטה ברדיו

הסיבות העיקרית לכשלונה של מרצ – קדימה וקולות שהלכו לפח

עם פרסום התוצאות הסופיות בבחירות לכנסת ה-18, אפשר לנתח את הכשלון של מרצ.

משני כיוונים מרצ נפגעה – הראשון כמובן ההצבעה לקדימה שהצליחה בקמפיין שלה לשכנע שעל מנת לעצור את ביבי יש להצביע לבני. מבלי משים, מי שהצביע לבני הצביע גם לרוחמה אברהם, שאול מופז, צחי הנגבי ולאלי אפללו. בנוסף, מי שהצביע קדימה פותה לחשוב שאם לבני תקבל יותר מביבי, היא תרכיב ממשלה, דבר שכנראה לא יקרה. כלומר, הצבעת קדימה - בחרת ביבי (נכון לזמן כתיבת שורות אלה).

דוגמא למעבר קולות לקדימה לכך ניתן לראות בקיבוצים, מחוז הבחירה החשוב ביותר למרצ. קדימה קיבלה בקיבוצים מעל 31% לעומת 17.7% למרצ. באופן כללי ובניתוח גס אני מעריך שמרצ הפסידה לקדימה כ-2 מנדטים.

הכיוון השני הוא המפלגות שמכונות בלשון העם "נישה". למעשה מדובר בכ-80 אלף קולות מבוזבזים, שאילו היו מגיעים למרצ היו מעניקים לה 2-3 מנדטים נוספים. הפרוט של מפלגות שלדעתי רב מצביעיהן היו פוטנציאל של מרצ:

• התנועה הירוקה-מימד 27,737
• מפלגת הגמלאים 17,571
• עלה ירוק 13,132
• הירוקים 12,378
• ישראל חזקה 6,722
• מפלגת צבר 4,752
• ניצולי השואה ובוגרי עלה ירוק 2,346
• הישראלים 856
• מפלגת אור 815
• סה"כ 86,309

באופן כללי, הנתונים אומרים כי מספר הקולות הכשרים שהצביעו בבחירות לכנסת ה-18 עלה ב 7.5% לערך (236,426 קולות). בבחירות הקודמות לכנסת ה-17 הצביעו למרצ 118,302 קולות, והיא קיבלה חמישה מנדטים. כלומר על מנת לקבל מנדט היה צורך ב 23,660 קולות כשרים. בבחירות הנוכחיות לכנסת ה-18 הצביעו למרצ 99,611. כלומר, מספר המצביעים למרצ ירד בכ-16% (18,691 קולות), והיא קיבלה שלושה מנדטים. העליה במספר קולות הדרושים לכל מנדט עלה ב-9340, ל-33,000 קולות כשרים. כלומר, בכ-40%! הדבר הטוב היחיד שניתן לאמר הוא שלמרות כל הנתונים הקשים מרצ הצליחה לעבור את אחוז החסימה ולשמר את עצמה בכנסת הנוכחית.

הפוטנציאל למרצ היה של 8 מנדטים, ואולי יותר, אלמלא הסיבות שפורטו להלן.

לי יש שתי מסקנות עיקריות, הראשונה התנועה החדשה-מרצ איבדה אולי קצת מחיוניותה ומצביעיה, אבל לא איבדה את תפקידה, את חשיבותה ואת דרכה. היא חייבת להמשיך ולעבוד קשה על מנת להוות אופוזיציה ראויה בכנסת הנוכחית לקראת הבחירות לכנסת ה-19. המסקנה השנייה היא כללית – יש להחזיר את שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה. דבר שלדעתי יחזק את היציבות השלטונית ויסייע לאנשים להצביע למפלגה שמייצגת את דעותיהם בצורה הטובה ביותר. בנוסף יש להעלות את רף הקושי בהקמת מפלגה חדשה, אך לא להעלות את אחוז החסימה.

חגיגה לדמוקרטיה עם הקהילה

צילום: נרדי גרין

יום הבחירות נפתח בחינוך לדמוקרטיה ובהסבר חשיבות ההצבעה לצאצא. עשיתי את זה על ידי הליכה מוקדמת לקלפי בבוקר, יחד עם בני הקט, שבפעם השנייה ב - 4 חודשים מצטרף אלי להצבעה. הפעם מזכיר ועדת הקלפי לא נתן לי להכניס אותו מאחורי הפרגוד לצערי. אבל הוא הרשה לו לטפס על השולחן ולשלשל את הפתק, ואפילו היה נחמד, והציע לצלם אותנו. לאחר שצפינו באקווריומים עם דגי הזהב ובדמויות מתוך המיתולוגיה היוונית שעיטרו את קירות בית הספר חזרנו הביתה ונסענו למפגש המסורתי של קהילת החבר'ה שלנו ביום הבחירות כפי שעשינו גם בבחירות הקודמות במרץ 2006. החבר'ה הגיעו מחיפה, ירושלים, אריאל, רחובות, הוד השרון, חולון וגבעתיים לביתם של נורית ואודי ברמת השרון. נפגשנו לחגוג את הדמוקרטיה יחד עם כיבוד עשיר, וגם הצבענו בקלפי שדגמה את החברה. ועדת הקלפי תמיד מורכבת מהילדים שגם מקריאים את התוצאות. מה

צילום: נרדי גרין

שנחמד לראות הוא שהתוצאות לא השתנו כמעט לאחר שלוש שנים. עם התקבל תוצאות האמת מהמדגם של הקהילה, ניתן לאמר שהסקר שלנו דוגם הכי טוב את הקהילה שלנו, שיש בה מגוון דעות שמייצג את החברה הישראלית, היה חסר רק זוג אחד שלא הגיע שמייצג את המגזר הדתי וכאן המדגם שלנו פספס.

חזרנו הביתה במתח ובציפיה דרוכה לבאות, כלומר למדגם הטלויזיה, אבל מתוך ידיעה ברורה שהמצב "בטטה". מחנה השלום והגוש הסוציאל-דמוקרטי בצרות צרורות. ואכן אשר יגורנו בא לנו בדמות תבוסה קשה למחנה השלום במדגם הטלויזיה, ועוד יותר גדולה בתוצאות האמת של הבחירות לכנסת ה-18. מרצ התרסקה לחלוטין ומי יודע מה היה קורה לה אילמליא העמידה בראשה את ג'ומס וריעננה את שורותיה במועמדים חדשים. מערכת הבחירות הקצרה שהייתה

צילום: נרדי גרין

אופיינה בכך שאנשים שכחו שמצביעים למפלגה שבה הרבה מועמדים, וחשבו שעדיין מצביעים בשני פתקים. ההצבעה לא הייתה אידיאולוגית, אלא הצבעה כנגד מישהו אחר. הקמפיינים של המפלגות היו נגטיבים, ולא דיברו על תקוה אלא על חישובים איך לחסום את היריב. הקמפיין של מרצ, לא היה יוצא דופן והיה גרוע וגס במיוחד. 

בכוחו של השמאל נגסו גם המפלגות הקיקיוניות. עוד לפני ספירת קולות החיילים ברור כי 2% מקולות השמאל הלכו ל"תנועה הירוקה-מימד" ולגימלאים וההערכה שלי שעוד 2% לשאר התמהוניים, כלומר, בין 3-5 מנדטים הלכו לאיבוד. מה המשמעות בפועל? - כל אחד שהצביע ל"תנועה הירוקה-מימד" סייע להכניס את שוחר הסביבה הגדול אלכס מילר מספר 15 בישראל ביתנו, כל אחד שהצביע ל"עלה ירוק" סייע להכניס את הסטלן הידוע חיים אמסלם מקום 10 בש"ס, או הסטנדאפיסט המצחיק אברהם מיכאלי מקום 11 בש"ס, כל אחד שהצביע ל"גמלאים" סייע להכניס את נציגת הגמלאים החכמים מירי רגב מקום 27 בליכוד, כל אחד שהצביע "אור" (ירון ידען) סייע להכניס את החילוני מאיר פרוש מספר 3 ביהדות התורה, כל אחד שהצביע ל"ירוקים" סייע להכניס את האדם שהסביבה בראש מעייניו - ג'מאל זחאלקה מקום ראשון בבל"ד, כל אחד שהצביע למפלגת ה"ישראלים" סייע להכניס את

צילום: נרדי גרין

מיכאל בן ארי, הכהניסט, אדם שאיכפת לו מאד מדמוקרטיה ושיטת הממשל, מקום 4 באיחוד הלאומי, והרשימה עוד ארוכה. להסכמי העודפים שחתמו כל הסיעות האלה אין שום משמעות כי אם לא עברו את אחוז החסימה אין עודפים. שלא לדבר על כל החכמים שלקחו פתק לבן וכתבו עליו גלעד שליט, או שטות אחרת וחשבו שהם מביעים מחאה.

הסיבות לתוצאות הכלליות בבחירות האלה הן ברורות לחלוטין. הזכרון הקצר מכהונת ביבי כראש ממשלה, הרגשת האכזבה מכך שההתנתקות

צילום מסך ערוץ 10

לא הובילה לפירות המיוחלים, המשך ירי הטילים, המלחמה שהייתה בקונצנזוס, המצב הכלכלי. כל אלו הובילו להלך רוח ציבורי ימני במיוחד. החשש וחוסר הודאות הביאו לרצון שמישהו יבוא ויפתור את הבעיות באמצעות כמה סיסמאות קליטות. האשליה שפתרון כוחני יצליח חזרה, לא רק מול החמאס אלא גם כלפי אזרחי המדינה. דרך ההדברות והסובלנות נדחקה לשוליים. "העם אמר את דברו" ולכן לדעתי צריכה לקום ממשלה בדיוק כמו שהעם רצה: ליכוד-ישראל ביתנו-ש"ס-איחוד לאומי-יהדות התורה-הבית היהודי. ביחד קואליציה יציבה של 65 חכ"ים. זה מה שהעם בחר, זה מה שמגיע לו. בדמוקרטיה צריך גם אופוזיציה, אם סיסמת הבחירות של קדימה הייתה "או אני או הוא" שתדבק בה, הרי ציפי לבני מתהדרת בנקיון כפיה, אז שתהיה באופוזיציה. ודאי שלעבודה ולמרצ אין מה לחפש בכלל בקואליציה בקדנציה הקרובה. תנו לביבי להתמודד עם מה שהוא בישל לעצמו מול אובמה והאיחוד האירופי, וכנראה שבפעם הבאה הוא יהיה מזכיר ועדת קלפי באום אל פחם.

צילום מסך ערוץ 1 רשות השידור

?בחירות 2009 - גם אתכם הצליחו לבלבל

שלושה ימים לפני הבחירות והקמפיינים הצליחו. תשאלו ודאי איך אני יודע? התשובה פשוטה, אנשים קנו את הסיסמא: "זה או אני, או הוא". הקמפיינים של המפלגות הגדולות עוסקים בדמות אחת - האדם העומד בראשות המפלגה. דבר זה יצר את האשליה שיש בחירוצת ישירות לראשות הממשלה ולא עומדת מאחורי המועמד מפלגה עם חברי כנסת שונים, וגם שהנשיא יפנה לראש המפלגה הגדולה ביותר על מנת להרכיב ממשלה. הדבר לא נכון, הנשיא מתייעץ עם נציגי המפלגות הנבחרות ומטיל את הרכבת הממשלה על מי שגייס את הגוש הגדול ביותר, כלומר, למי שגייס רב בכנסת. לכן, מי שרוצה לחסום את ביבי כראש ממשלה לא יכול להצביע לברק או לבני משום ששניהם בסיטואציה מסוימת יצטרפו זו לממשלתו של זה. ברק לא הסתייג מליברמן ולא מנתניהו, ולבני תצטרף לממשלה בראשות נתניהו ותשתף את ליברמן במחיר הנכון. גם במידה שלבני תכריז שהיא נשארת באופוזיציה, סיעת מופז-רוחמה אברהם בקדימה לא תתגבר על הפיתוי "לחזור הביתה", והיא תחבור לליכוד מיד לאחר הבחירות. ההצבעה היחידה שתחסום את ביבי ואת ליברמן היא הצבעה למרצ. הצביעו מרצ.

גם בבחירות הקרובות - מרצ

עד לפעם הבאה שבה נידרש להכריע על עתיד המדינה, יש מפלגה אחת שלא מכרה עדיין את עקרונותיה, שעדיין מייצגת את אותם רעיונות מאז שהוקמה ב-1992. שהיא סמל של טוהר ונקיון כפיים. שמבטאת תקווה לעתיד טוב יותר מבחינה מדינית, מבחינה כלכלית-חברתית ומבחינה סביבתית. הרשימה שהיא מציגה היא חדשה, רעננה, צעירה ומבטיחה. בראשה עומד ג'ומס שאין מתאים ממנו להנהיג את מחנה השלום - איש טהור, נקי כפיים, חבר קיבוץ, שר החקלאות לשעבר וחבר ותיק בועדת הכספים, מומחה בנבכי התחמונים הכלכליים בכנסת. איש מתון שמקובל על כולם, ימין ושמאל כאחד. אם תרצו נציגים שמבטאים את דעתכם באופן חד ומלא הצביעו מרצ בבחירות הקרובות.

דרוש רב רפורמי לחתונה חילונית

מאמר חדש שלי באתר טקסים: "דרוש רב רפורמי לחתונה חילונית", הכנסו לקישור וקראו את המאמר.

קמפיין אתאיסטי חדש ומרענן

היום דווח בהארץ על קמפיין חדש על אוטובוסים באנגליה, תחת הסלוגן: "כנראה שאין אלוהים, עכשיו תפסיק לדאוג ותהנה מהחיים". הקמפיין הוא יוזמה של עיתונאית וכותבת קומית בת 28, בשם אריאן שרין. אין ספק שזוהי יוזמה מעולה לקידום עצמי של אריאן שרין, אבל גם יוזמה מרעננת ומפתיעה שבאה בעיתוי מצוין אחרי כריסמס, עם תחילת השנה האזרחית, ובמקביל לקמפיין של רשת הפרסום של הכנסיות באנגליה שפרסמה על תחנות אוטובוס את סצינת לידתו של ישו, לא פחות ולא יותר, בתחנת אוטובוס... דבר שיצר הדים לא מועטים בתקשורת האנגלית.י

אין זה מפתיע כלל שיוזמה כזאת צומחת דווקא בבריטניה, משום שבסקר של מגזין הטיים הבינלאומי לפני שנים מספר, ובהשוואה בין מדינות שונות, בריטניה הייתה הארץ האתאיסטית ביותר. אסור לשכוח שההוגים האתאיסטים הגדולים של ימינו הם ממוצא בריטי כמו ריצ'רד דוקינס וכריסטופר היצ'נס. חינוך נכון מניב פירות.

הגיבנת הוסרה, אבל... 3

פעם נוספת מפרסם מבקר המדינה דו"ח על הטיפול הכושל במפוני גוש קטיף. למרות שאני לא מחובבי המתנחלים, לא חשבתי מעולם שצריך לנהוג בהם בצורה כזאת. וכבר כתבתי על זה כאן, וכאן. למה חשוב לדבר על כך היום? הסיבה פשוטה: שרון הוביל את ההתנתקות לשם מטרה אחת חשובה - לייצר את היכולת להגיב כנגד שלטון הטרור של החמאס במהלך צבאי תוך קבלת לגיטימציה מהציבור בארץ, והעלמת עין יחסית מצד הקהיליה הבינלאומית. המהלך הצליח מעל למשוער משום שעוד לא היה מהלך צבאי כל כך בעייתי בקונצנזוס כל כך גדול כמו מבצע עופרת יצוקה. בתוך המהומה הזאת, אסור לשכוח את אלפי האנשים שנעקרו מבתיהם ברצועת עזה, ולא זכו לפיצוי הולם, לבית קבוע ואפילו לא למקלט מהפצצות החמאס. אלו קורבנות נוספים של המבצע.

הקבוץ של סבא וסבתא בחדשות

כתבת יומן ערוץ 1 של אמיר גרא על קבוץ מגן 2.1.2009 בשני חלקים
חלק א

חלק ב

ארוחת צהריים באמצע המלחמה

צילום: נרדי גרין

קשה מאד להוציא את הסבים של בני הקט מטווח הטילים. הם גרים בעוטף עזה. והנה היום, הזדמן להם לבוא לאזור ירושלים ולהיות אצלנו חצי יום. לכבוד הארוע יצאנו לארוחת צהריים. עוד לא הספקנו להזמין, וכבר הם קיבלו אס. אמ. אס. בזו הלשון: "נפל קאסם אצלנו - אין נפגעים!". זו לא הפעם הראשונה שנופל קאסם בקבוץ מגן ובינתיים ללא פגיעות בנפש, אבל, תמיד יש סיכוי שזה יקרה. הארוחה הייתה טובה, והביקור של הסבים היה כיפי, זה לא מנע מהם לחזור בשעה 18:00 בחזרה. מה שמכניס אותי, באופן אישי, לחרדות. אני כל הזמן מנסה להגיד להם שאין שום סיבה שיישארו

בטווח הטילים כאשר יש להם ילדים באזור המרכז וירושלים, אבל לך תשכנע אותם.י

צילום: נרדי גרין

אין סיבה שמישהו יישאר בטווח הטילים אם אינו נושא תפקיד שמחייב אותו להישאר ביישובו. בטח אם יש אופציה להיות במקום אחר. מי שנשאר משחק ברולטה רוסית במיוחד כאשר אין חדר ממוגן שניתן להגיע אליו בזמן. מי שנשאר משחק לידי החמאס שמחפש לפגוע בכמה שיותר סבים של ילדים ישראלים.

כדי להתנחם הוספתי תמונה מהמנה של סבתא...

אצלנו לא מחלקים סוכריות - על המבצע בעזה

עצב נוראי בליבי על ההפצצה, על מאות ההרוגים ואלפי הפצועים. על האסון ההומניטרי הכבד שאנחנו גורמים לשכנינו ברצועת עזה. חששתי כל השנים שרגע כזה יגיע שבו נפציץ בעזה, והרגע הזה הגיע. יחד עם זאת, אני חושב שזה היה בלתי נמנע ואין אפשרות אחרת. יש בחירה מודעת, דמוקרטית, של התושבים ברצועת עזה, בשלטון טרור. שלטון שלא רק שאינו מוכן להכיר בזכותנו להתקיים, אלא גם חוטף חיילים, שולח מחבלים מתאבדים ויורה טילים לעבר אוכלוסייה אזרחית. יש אחריות לא רק לשלטון הזה, אלא גם למי שהעלה אותו וגם למי שממשיך לתמוך בו, כלומר לאזרחי עזה. גם לאחר שנסוגנו מעזה וגם לאחר שפרקנו את ההתנחלויות שהיו שם, זה לא הספיק לחמאס. גם לא ההבטחה למדינה פלשתינית עצמאית. הם היו חייבים להמשיך בפעולות הטרור. המסקנה ברורה: האג'נדה של שלטון החמאס אינה חתירה לשלום אלא הקרבת פלשתינים על מזבח האידיאה של מדינה איסלאמית שתפרק את מדינת ישראל ואת החברה הישראלית.

הדבר הזה יצר אצל רבים תחושה שאין יותר עם מי לדבר, והדבר הכי טוב שאפשר להגיע אליו הוא סוג של רגיעה מזויפת, או הפסקת אש זמנית. אין שום אפשרות שמדינה ריבונית תאפשר לאורך זמן קיומה של ישות שאומרת באופן פומבי, ופועלת באופן פומבי, להריגת אזרחיה של מדינה שכנה. במקרה הזה מדינת ישראל יצאה למבצע שמטרתו ברורה - להפסיק את האש על תושבי הדרום. למען גילוי נאות, בין התושבים האלה נמנים גם הסבים של בני הקט, שגרים מול חן יונס.

אני חושב שהתחושה הזו של עצב, ושל אובדן התקווה מבטאת תחושה אצל רבים בחברה הישראלית.

אבל הייאוש לא מוביל אותנו לשמוח לאיד. אצלנו לא מחלקים סוכריות. אנחנו מבינים שהפלשתינים הם שותפינו לאותה הדירה ונצטרך למצוא את הדרך לחיות יחד. עכשיו נותר רק לקוות שהפלשתינים יתעשתו ויבחרו באופציה השפויה של הדו קיום. אנחנו עושים הכל שזה יקרה, אבל במצב הנוכחי, אין לי שום ציפייה שזה יקרה.

במקביל ישנם קולות אחרים גם בחברה הישראלית וגם אצל הפלסטינים, קולות מחאה שאינם מבוטאים. חשוב מאד להביא אותם גם אם איני מסכים איתם, אני זוכר את עצמי באותו המצב כאשר הפגנתי ונלחמתי נגד מלחמת לבנון הראשונה והייתי במיעוט. חשוב להקשיב לקולות האלה גם אם לא מסכימים איתם, אסור להשתיק אותם. לכן אני מביא קטע וידאו מתוך אתר הטלוויזיה החברתית שכנראה לא תראו ברשתות טלוויזיה בארץ.

לצפייה ליחצו על פליי

חנוכה תשס"ט בגן - סוציאליזציה לדתיות, פגאניות, מיליטאריזם ושוביניזם

צילום: נרדי גרין

כבר נאמר שאת החינוך העיקרי ליהדות עושות הגננות. התפיסה שלי אומרת כי דברים שעושים בטקס משקפים את הדברים שאנחנו מאמינים בהם. ולכן היה חשוב לי לראות מה הם הערכים המשתקפים במסיבת חנוכה בגן קדם החובה הממלכתי,של ילדי הקט, בן הארבע, פה בתמונה משמאל מתכונן בהתרגשות לתחילת המסיבה.

בטקס עצמו הערך המרכזי הוא על חנוכה כחג תיאולוגי - הדגש העיקרי והחשוב ביותר הוא הנס בכל איזכור של החג. למשל, על הראש הם חבשו כתר נייר עם המילים "נס גדולה היה פה" ובכל אמירה וברכה הוזכר הנס, מטרת ההתכנסות והחגיגה היא בעצם הנס. כלומר, מחנכים את הילדים הקטנים לסמוך על כוחות מחוץ לטבע שיסדרו את המציאות לטובתם.

צילום: נרדי גרין

זהו גם סילוף היסטורי, שהרי ידוע שהסיפור על הנס הופיע רק מאות שנים לאחר האירוע ההיסטורי, והנצחון ההיסטורי כלל לא סמך על הנס, אלא על הקרבה אישית וגבורה אנושית. עד כדי כך העניין של הנס חדר, שכאשר ביקש ילדי הקט שאספר לו את הסיפור, הוא החל לבכות כאשר לא הזכרתי את הנס מיד בתחילת הדברים ובמיוחד, לא הזכרתי את הסילוף ההיסטורי השני - שהמלחמה הייתה נגד היוונים, והרי ידוע, וכבר נכתב בתחילת ספר המקבים כי המלחמה הייתה ראשית לכל ביהודים המתייוונים ובתרבות ההלניסטית.

צילום: נרדי גרין

כמובן שהברכה על הנרות היא ברכה לאלוהים, הילד שמברך חייב ללבוש כיפה, וגם אבא שלו שמלווה אותו. הברכה היא "על הניסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית לאבותינו".

הריתמיקאית שהנחתה את האירוע בצורה חיננית גם הפכה לרב ותיקנה תיקונים הלכתיים בהדלקת הנרות ואמרה: "מכיוון שזה נר ראשון, צריך גם ברכת שהחיינו. ילדים לשיר איתי - ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" וכל הילדים שרו עימה.

צילום: נרדי גרין

אני שואל את עצמי מה ההבדל בין גן ממלכתי לבין גן של חב"ד או של ש"ס? אולי זה שהבנים והבנות יחד?. מעבר לזה הרגשתי שחסרה רק תמונה של הרבי מלובביץ', או של עובדיה יוסף על הקיר.

זה לא היה הסוף. הגיע הזמן גם לחנך את הילדים הרכים לתפקידי המין הראויים. היא קראה לכל הבנות: "גרציאלות בואו אלי", דבר שהצחיק מאד את בני הקט. חילקה להן מטפחות שקופות והן החלו בריקוד הבנות המסורתי.י

צילום: נרדי גרין

עד כאן הייתי אומר בסדר ודיינו, אבל לאחר מכן היא הזמינה את הבנים וחילקה להם מגינים וחרבות, והם החלו בריקוד מיליטאריסטי כוחני, עם רקיעות רגליים וקריאות קרב. חשבתי שחטפתי שבץ מוחי כאשר הגיע המכה הסופית הייתה אמורה לגאול אותי מיסוריי - הבנות החלו להסתובב סביב הבנים עם המטפחות, מה שהזכיר לי את מנהג שבע ההקפות בחתונה, ואת הפסוק מירמיהו: "נקבה תסובב גבר"...

כמובן שחנוכה זה גם חג האור. אבל איזה מין אור? כל הורה קיבל נר שהעביר במהלך שיר לילדו וכל הנרות הושמו על ידי הילדים על החנוכייה שצוירה על הרצפה בכשרון רב. בסופו של דבר היו כשלושים נרות על הרצפה, בחושך, מעין מדורת השבט הפגאנית.י

ואני שואל איפה האור כתקווה לעתיד, כמטאפורה לערכים חיוביים, האור ככמגרש ערכים שליליים. איפה "סורה חושך הלאה שחור"?, איפה השיר של המשורר זאב: "אנו נושאים לפידים". מה כן היה? - היה "מעוז צור", והיה חשוב לה שהילדים ישימו לב למילים המדויקות. מה נאמר שם? "לעת תכין מטבח, מצר המנבח", ובעברית פשוטה - אלוהים יטבח בכל אויב שינבח עלינו. איזה כיף ושמחת חיים לילדים...

בני הקט קינח כמובן בסופגניה וחצי ענקית, עם ריבה תעשייתית וטונה אבקת סוכר. חזרנו הביתה גאים, שמחים, מותשים, מזועזעים ומרוצים.

נפגעות עמותת אפרת

בכנס של תמורה - רבנות חילונית והמרכז לאתיקה במשכנות שאננים במושב שעסק בתכנון המשפחה, טען הד"ר אלי שוסהיים, מנהל עמותת אפרת, כי בכל המקרים שבהן טיפלה העמותה היו מקרים מוצלחים שהובילו לאושר ועושר, וכי הוא איש מדע שמסתמך רק על הגיון ומבקש שיבדקו אותו ואדרבא, שיביאו נתונים סותרים. אני פונה לכל מי שיודע אחרת להעביר אלי את המקרים שמראים אחרת אם יש, על מנת לפרסמם. הסיבה לכך פשוטה, האמונה שלי כרב חילוני היא שהפלות חייבות להיעשות אך ורק במקרים קשים וקיצוניים, אבל זכותה של האשה על גופה ושיקול דעתה הם החשובים בפניה לועדת ההפלות. עמותת אפרת המעודדת נשים ללדת בכל מצב ובכל מקרה ללא שום התחשבות במצבן, עוסקת לטעמי בתעמולה מהסוג הנחות ביותר שמוביל ליצירת רגשות אשם אצל נשים צעירות שהרו ללא שום רצון ללדת, שהחליטו לעשות הפלה וחזרו בהן מפחד שעשו משהו נורא. כל מי שמכיר/ה נשים שנפגעו מהתעמולה הזו אנא פנו אלי.

שאלת רב: ילדי כהן וגרושה

א' שלום, תודה על שאלתך "יש לי בן זוג שהוא כהן ואני רוצה להביא ילדים לעולם האם אפשר שהילדים יהיו כשרים?"

תשובה: כשרות על פי ההלכה הדתית הוא מערכת כללים שחלה על מיני מזונות ולא על בני אדם, אין דבר כזה בן אדם כשר או לא כשר. אם כי אני מבין שאת מתכוונת בהשאלה לכך שאת חוששת ממעמדם ההלכתי הדתי של ילדים שאת רוצה להביא. ראשית אביא את עמדת ההלכה החילונית שאומרת כי כל קשר זוגי של שני אנשי הפנויים מבחינה רגשית, חוקית ומוסרית הוא חיובי, רצוי ואף "כשר". ילדים הבאים לעולם כתוצאה מקשר כזה הם יהודים מצוינים לכל דבר, תלוי בחינוך ובזהות שאתם בניתם להם והם לעצמם. עמדת ההלכה הדתית היא שונה, ילדים של כהן וגרושה, הם "חללים" המשמעות היא שילדה חללה אסורה לחיתון עם כהן, וילד חלל פשוט אינו כהן. הפרוש של חלל הוא: "צאצא לכהנים שנתחלל ממעמדו ואינו נחשב לכהן". אבל, וזה מה שחשוב לענייננו, חלל הוא ישראל לכל דבר ועניין, ואין עליו שום איסורים אחרים מלבד אלה שציינתי קודם. לכן, אם אין לכם חשיבות מיוחדת בשימור השושלת הכהנית של בן זוגך, ואם אינך חוששת שהוא עצמו לא יוכל לשרת בבית המקדש כל עוד הוא חי עימך, אין שום בעיה שתהיו בקשר זוגי ותביאו ילדים. כל עוד אינכם בקשר זוגי עם מישהו אחר.

מי אמר: במלה בעל יש משמעות של עבודה זרה

ובכן התשובה היא בן גוריון. כבר ב 1953 הוא כותב מכתב לשר האוצר שנוסחו: "לשר האוצר, חתמתי היום על "הצהרת העובד(ת) לצורך קביעת ניכויי המס. בהצהרה, בסעיף 4 נאמר שם בעלי/אשתי. לדעתי יש להגיד אישי/אשתי. במלה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה, שאינה הולמת כבוד האישה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש. תעשו כדברי הושע הנביא: והיה ביום ההוא-תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב' 18). בכבוד רב, ד. בן גוריון".

למי שלא מאמין, אני מצרף כאן את המקור שהגיע אלי במייל, ליחצו על התמונה משמאל להגדילה ולקרוא את המכתב. ויש עדויות נוספות לכך שבן גוריון היה פמיניסט בגישתו.

גם זוגתי ואני, מרגע שהחלטנו על מיסוד הקשר ביננו, החלטנו לא להשתמש במלה "בעל". אני ממליץ על כך גם לכל הזוגות שאני משיא. הכתובה האורתודוקסית שכולה ביטוי לאדנות, היא שטר של קניין על מהותה של האשה. שטר הקניין ועשיית הקניין בטקסי החתונה היום ומובילה להמשגה של בעלות. וזאת למרות שההלכה מתנגדת לקניין על גוף ואין אפשרות לקניין אנושי, גם לא בהלכה הדתית.

כל אדם בר דעת היום, לא יכול לעשות שימוש במלה בעל משום שבעלים יש רק לחפצים ורכוש, או להבדיל לחיות בית. האמונה שלי אומרת כי מילים קובעות מציאות ולכן יש לשרש את המלה "בעל" בקשר הזוגי. קשה בעברית למצוא מלה אחרת, ואנחנו נותרים בלית ברירה עם אישי/אישתי, בן זוגי/זוגתי, ובמקרה שלי "זוגתי שתחיה".

כנס ההסמכה השני לרבנים חילוניים דצמבר 2008

גיליון חדש ליהדות חופשית

כתב העת "יהדות חופשית" שהתפרסם במשך כעשור והפסיק את הופעתו לפני כחמש שנים, חוזר במתכונת מקוונת. תוכלו למצוא באתר מאמרים מכל גיליונות העבר מסודרים על פי תאריכים ועל פי אינדקס מחברים ונושאים. אני גאה להיות שותף לניהול האתר ואני מזמין אתכם להיכנס ולקרוא בגיליון החדש.

לואיס בלק טוען שאלוהים היהודי הוא שמוק

שאלת רב: האם ניתן לעשות טקס גיור לתינוק

י' שלום, תודה על שאלתך לגבי טקס גיור לתינוק.

תשובה: הגיור בכלל, והגיור החילוני בפרט, הינו גיור שנעשה מרצון, כלומר האדם שמכריז על עצמו – "רוצה אני", ומתחייב בפני עצמו להוספת הזהות היהודית למגוון זהויותיו. לא רק זאת, הוא גם כולל לימוד והבנה מינימאליים של התרבות היהודית. מכיוון שלתינוק בן יומו אין עדיין רצון משלו, וודאי שאינו יכול לעסוק בלימוד, אין אפשרות "לגיירו" במובן של "הטבלתו" ליהדות. מה שאנחנו עושים לרך הנולד, או לילד מאומץ, הינו טקס של "קבלת פנים", "קריאת שם", "ברית מלים", "ברית - מלה של כבוד", בטקס מהסוג הזה, הנעשה במשפחה המגדירה עצמה כמשפחה יהודית, יש אלמנטים מתוך התרבות היהודית. ולכן התינוק משויך באופן מובן מאליו לעדת ישראל ולתרבות היהודית, אין זה גורע מזכותו בבא היום ללמוד ולבחור לעצמו את זהותו.

שאלת רב: מהי הלכה חילונית

נעמה שלום, תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל שאלתך: "בפסטיבל הקהל הייתי ברב שיח בהשתתפותך ועוררת את ענייני כשהשתמשת במושג "הלכה חילונית". לצערי לא הצלחתי לדבר איתך בסוף הפאנל ולכן אני שואלת כאן, "הלכה חילונית"?! זה נשמע לי קצת סותר... אשמח לתגובתך או להפניות לקריאה בנושא.

תשובה:

כרב חילוני אני מחויב לתת תשובות לאלו השואלים שאלות לגבי ההתנהלות בחייהם האישיים ולכן אני משתמש במושג שמוכר לכולם:"הלכה". אבל הלכה חילונית. היא באה מלשון הליכה: תהליך, תמורה מתמדת, בהתאם לצרכים ולנסיבות המשתנות. הרב החילוני אינו פוסק פסיקה בבחינת "כזה ראה וקדש", אלא מאפשר, כלומר, ממליץ על הלכות חיים ונותן כלים לבחירה בדרך המתאימה לאדם, "כזה ראה וחשוב".

ההלכה הדתית היא כיום שלילית בעיקרה, הלכה של איסורים, חומרות, הקפדות, הגבלות ומניעות. היא גם מבוססת על אמונות וערכים הנוגדות את התפישות של היהדות החילונית-הומניסטית. האחרונה מבוססת על תפיסת האדם במרכז. מאחר ואין הלכה חילונית מגובשת מוטלת עלינו, כרבנים חילוניים, המלאכה ליצור כזו. הלכה של היתר, של איפשור, של סיוע, של הקלה, הכוונה, הדרכה ויידוע. התשובות הניתנות בזהירות ובתשומת לב, ניתנות מתוך התבססות על סולם הערכים ההומניסטי החילוני מצד אחד, ועל ידע מעמיק בתרבות ישראל והעמים מצד שני. המטרה של ההלכה החילונית היא לסייע לאדם החילוני היום, במדינת ישראל, לחיות חיי משמעות בתוך התרבות היהודית. ומטרה נוספת היא להביא למיצוי המירב מהחיים, ולמירב האושר לבני אדם.

דוגמאות מספר להלכה חילונית ניתן למצוא במקומות הבאים (רשימה חלקית ביותר ולא לפי הסדר):

• קטעי וידאו של הרצאות הרב שרווין ווין, מייסד היהדות החילונית הומניסטית, ועוד קטעים (אנגלית)
• פוסטים לגבי הלכה בבלוגנרדי
• פוסטים של שאלות רב בבלוגנרדי
• עשרת העקרונות של כנסת המנהיגים של יהודים חילוניים והומניסטים (אנגלית)
• לא "כמעט רב", אלא רב ממש, מאמר שלי לקראת ההסמכה לרבנות, דצמבר 2006
• תאריכים בהם מותר להתחתן, מאמר שלי, 2008
• שני דברים הכרחיים לטקס נישואין יהודי-חילוני, מאמר שלי, יוני 2006
• האם אדם יכול להיות יהודי ולא להאמין באלוהים?, תשובת הרב פטר שוויצר מקהילת "הסיטי" בניו יורק (אנגלית)
• דרשות אודיו בנושאם שונים של הרב אדם שלום מהקהילה ההומניסטית "קול חדש" בשיקגו(אנגלית)
• לא התלמוד של אבא'שך, בלוג פרוש לתלמוד של הרב אדם שלום (אנגלית)
• פעילות הרב החילוני בקהילה, כאמצעי לתיקון חברתי, מאת הרב קובי וינר. מתוך "רב קהילתי – מחולל קהילת תרבות ישראלית מתחדשת", בית-ספר מנדל למנהיגות חינוכית , תשס"א.
• ספרות באנגלית על יהדות חילונית הומניסטית
• ספרות בעברית על יהדות כתרבות ויהדות חילונית הומניסטית

שאלת רב: האם יש תהליך מהיר לגיור בשביל שנוכל להינשא

ז' שלום, תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל שאלתך: "אני בת 25, עליתי לארץ בגיל 7. לפני כחודש בן זוגי, מזה כשנתיים, הציע לי להינשא לו. כמובן ששמחתי ומיד התחלתי בהכנות. באחד הימים הוא שאל אם אימי יהודיה על מנת שנוכל להתחתן כדין. אני אף פעם לא שאלתי את אימי כי לא יחסתי חשיבות לכך. עכשיו גיליתי שאכן אמי לא רשומה כיהודיה. השאלה שלי היא העם יש תהליך מהיר על מנת שאני אוכל להתגייר משום שיש לי כבר תאריך לחתונה, בעוד כחצי שנה. היות שגדלתי והתחנכתי על פי הדת היהודית אני מאוד רוצה לדעת אם יש הליך מהיר יותר להשלמת כל התהליך על מנת שאוכל להינשא בתאריך שקבענו"

תשובה:

לצערי, אין קיצור תהליכים בגיור אורתודוכסי מטעם מדינת ישראל. ולכן אם אינך רשומה כיהודיה ואינך יכולה להוכיח את יהדותך ברבנות, לא תוכלי להירשם כנשואה "כדין". על מנת להינשא בישראל בטקס אורתודוקסי מטעם הרבנות הראשית שיוכר לצורך רישום נישואין במדינת ישראל את חייבת לעבור גיור דתי, תהליך ארוך ומורכב שידרוש הרבה יותר מחצי שנה.

תהליכי גיור דתיים נוספים, קצרים יותר מונהגים על ידי התנועה ליהדות מתקדמת (רפורמים), והתנועה המסורתית (קונסרבטיביים) והם מוכרים על ידי המדינה במונח שנקרא "גיור קפיצה" שמשמעותו, לימוד בארץ, "קפיצה" לחו"ל לקבל את התעודה מקהילה מוכרת, וחזרה לארץ. משרד הפנים מחויב להכיר בגיור כזה לפי הוראת בג"ץ. אבל, לא בטוח שגיור כזה יוכר לצורך נשואין. אם תרצי לשמוע פרטים, פני אל התנועות האלה.

דרך נוספת על מנת להיות מוכרת כנשואה במשרד הפנים היא הבאת תעודת נישואין ממדינה זרה – נישואין אזרחיים - בדרך כלל בקפריסין, אבל אפשר גם במיקרונזיה...

בניגוד לתפיסה הדתית, אינני חושב שזהותו של אדם נקבעת על ידי הרבנות, המדינה או כל גורם ממסדי אחר. זהותו של אדם נקבעת על ידו בבחירה. את בוחרת לחיות בארץ, את התחנכת כיהודיה, לפי השקפתך מקיימת אורח חיים יהודי, מצהירה על עצמך כיהודיה ורוצה בטקס נישואין יהודי. עבורי זה מספיק לחלוטין כדי להוכיח את יהדותך.

ההלכה החילונית מאפשרת לאדם להינשא על פי תפיסתו את היהדות מבלי להיזקק לממסד, אפשר לקיים טקס נישואין יהודי-חילוני, בלי הכרת הממסד. זוגתי ואני, למרות שיכולנו להינשא ברבנות, או בנישואין אזרחיים בחו"ל בחרנו לא לעשות כן ואנחנו חיים כ"ידועים בציבור". יש לנו את אותן זכויות כמו לזוג נשוי במדינת ישראל, מלבד זה שאנחנו רשומים כרווקים בתעודת הזהות. יש אפשרות לקיים טקס יהודי-חילוני מבלי להיות רשום כנשוי במשרד הפנים.

ועכשיו את צריכה לשאול את עצמך כמה שאלות:

1. היא האם חשוב לך להיות מוכרת על ידי המדינה כנשואה, ולמה?

2. האם חשובה לך הכרת הממסד הרבני האורתודוקסי, ולמה?

3. האם את יהודיה דתית או חילונית?

4. מה חשוב לך לבטא בטקס הנישואין שלך?

בהצלחה בכל בחירה שתעשי ומזל טוב לרגל נישואייך הקרבים.

הזמנה לאירועי יהדות בחול המועד סוכות

בחול המועד סוכות יש שני אירועים שאני מארגן בפסטיבלי יהדות, בנושא טקסי נישואין בישראל היום. בפעם הראשונה ניתנת במה משותפת לנציגי הזרמים היהודיים בישראל, המקיימים טקסי נישואין, להציג את הגישות השונות, את הדומה. בפעם הראשונה ניתנת לגיטימציה לרבנות החילונית לעמוד לצד הזרמים האחרים ביהדות ולהציג את האידאולוגיה בנושא נישואין כשווה בין שווים. אז מי שלא טס לחו"ל, נסע לחופש או הלך לפסטיבל אחר מיני רבים, מוזמן להגיע.
הארוע הראשון בפסטיבל הקהל, בסמינר אפעל, 15.10 יום ד', בשעה 17:00 באולם בית חומה באפעל - רב שיח בהנחיית אברי גלעד: "טקסי נישואין בישראל היום – שמרנות מול שינוי, 4 רבנים/ות - 4 גישות".

משתתפים: הרב נרדי גרין (אתר טקסים, הזרם החילוני-הומניסטי);

הרב עו"ד גלעד קריב (התנועה ליהדות מתקדמת, הזרם הרפורמי);

הרבה תמר אלעד-אפלבום (התנועה המסורתית, הזרם הקונסרבטיבי);

הרב ד"ר שאול פרבר (מכון עיתים, הזרם האורתודוקסי).

הארוע השני מתקיים במהלכו של פסטיבל חדש שנקרא "שערייך", בירושלים. הפסטיבל מאורגן על ידי "מליץ" ומתרחש בכמה מקומות בעת ובעונה אחת. הארוע שאותו אני מארגן מתקיים ב 16.10 יום ה' בשעה 18:00 בהיכל שלמה, ברחוב המלך ג'ורג' 58 ירושלים באולם המרכזי. הארוע הוא רב שיח בהנחיית אסתי זקהיים, שחקנית הקולנוע הידועה, ונושאו: התחדשות ומסורת בטקסי הנישואין, בישראל היום - 4 רבנים/ות - 4 גישות.

משתתפים: הרב נרדי גרין - מנהל אתר טקסים, הזרם החילוני-הומניסטי;

הרב עדה זבידוב - התנועה ליהדות מתקדמת, הזרם הרפורמי;

הרב ד"ר גיל נתיב - התנועה המסורתית, הזרם הקונסרבטיבי;

הרב בניהו ברונר ראש מיזם הנישואין של רבני צוהר, הזרם האורתודוקסי.

צום ביום כיפור

בני הקט בן הארבע חזר מהגן ושאל אותי: "אבא, נכון שלמי שיש בר מצווה ביום כיפור אסור לו לאכול?". הוא התכוון לכך שהוא למד בגן שאת מצוות הצום מתחילים מגיל 13. עניתי לו שנכון, אבל, אנחנו יהודים חילוניים ולכן אנחנו לא צמים. אז הוא אמר לי: "אבל אבא, אני צמא כל יום, גם ביום כיפור"...