בלעדי - תמונות מהמטבח של כתית

צילום: נרדי גרין

לא להרבה אנשים ניתנת הגישה אל מאחורי הקלעים של המקומות בהם מתרחש ה"קסם". ואנחנו קיבלנו הזדמנות כזו , גם לאכול וגם לראות את המטבח של אחת המסעדות הנחשבות ביותר בארץ: "כתית" במיקומה בנצר סירני. על הארוחה ראו בפוסט הבא בינתיים טייק א לוק בגנרל אלנבי על הקיר, בעיצוב היפה, של מסעדה ענקית עם קיבולת של 120 סועדים ומטבח בגודל מגרש כדורגל. אולי זה מה שהרג את מאיר אדוני ואילץ אותו לפתוח מחדש בתל אביב?, כנראה שכן. הסתובבנו במטבח הענקי והיינו כחולמים, אני בטוח שכל מסעדן היה חולם על מרחב כזה, על איבזור כזה, על חדרי קירור ענקיים.

צילום: נרדי גרין

צילום: נרדי גרין

למעלה: מאיר אדוני השף והבעלים, למטה אלעד טננבאום מנהל המסעדה ותמונות בלעדיות מאחורי הקלעים

צילום: נרדי גרין

צילום: נרדי גרין

צילום: נרדי גרין

צילום: נרדי גרין

צילום: נרדי גרין

צילום: נרדי גרין

Edimax נתב אלחוטי וכרטיס רשת

צילום: נרדי גרין

לפני שלוש שנים קנה לי אחי בארה"ב נתב אלחוטי וכרטיס רשת לינקסיס בתקן "בי", כאשר בארץ תקשורת אלחוטית למחשב עוד נחשבה לתקשורת עם חייזרים, או לכל הפחות מוצר לגאדג'טיונרים מטורפים. המחירים אז היו בשמיים. היום ספקיות הגישה לאינטרנט, בזק והוט, מוכרות בגרושים רשת ביתית ומפרסמות את זה בטלויזיה. הרשת שהתקנתי בזמנו שירתה אותי מצוין. יכולתי, ברשת הביתית שהוקמה, לספק אינטרנט לשני מחשבים, כך שזוגתי שתחיה תוכל לשלוח מיילים ופקסים בשביל עבודתה ולגלוש. הכל התנהל על מי מנוחות באחוזתנו הקטנה עד שלפני יומיים שבק השנאי של הנתב, ואיתו הלך גם הנתב. מחשב אחד היה מחובר לאינטרנט והשני לא. 8 מיילים שלא נשלחו הצטברו אצל זוגתי, מה שגרם ללחץ קל. אז לרגל פורים והחגיגה הנוכחית, החלפנו את הנתב ואת כרטיס הרשת במוצרים של אדימקס, בתקן "ג'י", שגם הוא הופך עוד מעט למיושן. קנינו בירושלים את שניהם יחד במחיר של 520 ש"ח, לא הכי זול, אבל הכי זמין. בואו נראה מה יש באריזה (התמונה למעלה): הנתב, המכשיר הכסוף מימין, מגיע עם חוברת הסבר בעברית, שמשום מה נפתחת משמאל לימין. באריזה יש גם שנאי ותקליטור עם מדריך למשתמש באנגלית שאפילו לא פתחתי. את האנטנה צריך להבריג לתושבת בצורה פשוטה ביותר. כרטיס הרשת, הדומה מאד לדיסק און קי, מגיע עם תקליטור התקנה, חוט מאריך ליו.אס.בי וחוברת הסבר באנגלית דווקא. ההתקנה של כרטיס הרשת והנתב היו מהירות ואינטואיטיביות. לבד מהתקנת התוכנה של כרטיס הרשת והפעלה מחדש של המחשב אליו מחובר הנתב, לא הייתי צריך לעשות כלום. האינטרנט זורם יפה בשני המחשבים והרשת הביתית עובדת מצוין. זוגתי כבר התקשרה לדעת אם הכל בסדר ואם היא תוכל לשלוח ולקבל מיילים. בתמונה מימין, אפשר לראות את הנתב על שולחן העבודה שלי מעל כרטיס הוידאו ומעל המודם של הכבלים. ניתן לראות גם את הבלאגן האדיר של כבלים וחוטים שעדיין לא סידרתי, אבל אני אסדר יום אחד

צילום: נרדי גרין

?פורים שמח

צילום: נרדי גרין

יום השנה השנים עשר לטבח גולדשטיין שהיה ב 25.2.1994, הפך למה שמציין יותר מכל את פורים עבורי. על מה ולמה חוגגים "עד דלא ידע"?

קודם נדבר קצת על תחפושת הארנב של בננו יחידנו בתמונה משמאל. בתחילה התנגדתי לתחפושת, הילד המסכן רק בן שנה וחצי למה לענות אותו עם בגד מעצבן, אבל זוגתי התעקשה והלבישה אותו בהחבא בתחפושת הארנב, והוא היה מבסוט מזה לאללה, אז צילמתי אותו. אבל כבר קיבלתי תמונות של תינוקות בני יומם שמולבשים בכל מיני שמעטס, אביזרים ואיפורים, שבעיקר מצחיקים את ההורים שלהם

אז על מה שמחים בפורים כל כך?, תראו לא סתם שמחים , אלא שמחים עד דלא ידע, כלומר, עד אבדן החושים. וזה מזכיר לי את הסיפור התלמודי הבא ממסכת מגילה: "אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (חייבים אנשים להשתכר בפורים עד שלא ידעו להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי). רבה ורבי זירא עבדו (עשו) סעודת פורים בהדי הדדי (יחד), איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא (השתכרו, ורבה שיסף את גרונו של רב זירא). למחר בעי רחמי ואחייה (למחרת בבקר, לאחר שהתפכח מההנגאובר בקש עליו רחמים, נעשה נס והוא התעורר לתחיה). לשנה אמר ליה (בפורים שבשנה לאחר מכן אמר לו): ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! (בוא נעשה עוד פעם סעודה יחד) - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (לא בכל שעה ושעה מתרחש נס)". ייתכן וזה המקור לביטוי לא כל יום פורים. בפעם הראשונה במקורות היהודיים יש עדות להיתר לצריכת סמים בצורה בלתי מבוקרת. האגדה הזו כמובן מבקרת את השימוש לרעה בסמים קשים כמו אלכוהול, דבר שיש ללמד את הרשות האידיוטית למלחמה בסמים. אבל לא זה העיקר, נחזור לשאלה מה חוגגים כאן בעצם, ועוד שמחה שמתירה כל רסן, מסירה כל עכבות וגורמת לנזק לכבד? רק נזכיר שפורים הפך להיות החג השמח ביותר, יותר מסוכות שנחשב בתקופת המקדש לחג השמח ביותר. אז ככה, הסיבה למסיבה היא, תאמינו או לא, טבח המוני, ואני מצטט מתוך מגילת אסתר מפרק ט': "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם: וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ:וְאֵת ... עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם: בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ: וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן תָּלוּ: וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם: וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם: בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:". שמתם לב להקפדה על טוהר הנשק? אז תסלחו לי שאני ממש לא מתלהב מפורים. לפני שתים עשרה שנה אמר חנן פורת לאחר הטבח, כאשר הוא בגילופין: "פורים שמח", זהו קו הקנאות הנמשך מפנחס, דרך מתיתיהו ועד לגולדשטיין ויגאל עמיר. זה אחד הדברים שדוחים אותי כל כך בפורים. ועדיין לא אמרנו כלום על מגילת אסתר, שהיא מגילה החילונית ביותר בתנ"ך, ועל אימוץ מנהגי הקרנבל של תרבויות אחרות בפורים.

פילה בקר עטוף בבצק עלים

צילום: נרדי גרין

צילום: נרדי גרין

ליל שבת האחרון, שני זוגות חברים טובים שלנו החליטו שהם מביאים את הבשר ואנחנו מבשלים את הארוחה. הם לא קימצו, נסעו עד לחינאווי, והביאו פילה של שני קילו, מיושן ומשויש קלות. עוד הם הביאו קוביות בשר בשר לביף סטרוגנוף שלא נרחיב עליו משום שהביף וולינגטון, כלומר, פילה בקר עטוף בבצק עלים היה הכוכב של הארוחה. לא ניתן את המתכון המלא משום שהוא מופיע בספר הבשר של אהרוני, נאמר רק שמדובר באטימה של הנתח בחמאה, הבערה שלו בקוניאק (פלאמבה, ראו למעלה את התמונה). עטיפתו בבצק עלים על מצע של בצל ירוק, טרגון, טימין שהוקפצו במחבת במיצי הפילה. ואפייתו בתנור במשך כ 20דקות, בחום של 200 מעלות. הבלאגן שהיה בבית קצת פגם בארוחה משום ש - 4 ילדים בגילאים שבין שנה וחצי ועד שבע התרוצצו בין הרגליים והעיפו מכל הבא ליד. רק שתבינו, בן השבע פרץ בדהרת רולר בליידס מיד כשנכנס הביתה, נאלצתי להעיר לו שיש שכנים למטה, וכך במשך כל הערב כאשר כדרר את הכדור של בננו יחידנו על ראשם. אבל כאשר יצא הפילה נשכח הכל. הוא היה עשוי כמו שצריך, אדמדם מבפנים

צילום: נרדי גרין

ושחום מבחוץ. הבצק ספג את מיציו ותבליניו והיה מעולה. כולם השמיעו אנחות תענוג בלתי נשלטות. רק חבל שהם כבר היו מלאים מהביף סטרוגנוף ששחה בשמנת עם קצת קוניאק וחרדל דיז'ון, מחית תפוחי האדמה בחמאה וחלב, שעועית ירוקה שהוקפצה מעדנות בשמן שומשום סויה וסוכר חום וסלט ירוק ברוטב ויניגרט עם פרורי רוקפור ופלחי אגסים. אגב, הכל לווה ביין תשבי, קברנה פטיט סירה ,2004 שהיה חביב אבל לאיותר מזה. לאחר המנה העיקרית החברה השתרעו חסרי נשימה, פתחו חגורה, והסכימו לטעום קצת מעוגת הגבינה, עוגת הגזר וקצת ממעדן השוקולד הבלגי המריר שהותך בשמנת והתקרר לו עם פירות יבשים. רק אחר כך שמנו לב עוד פעם שהילדים משתוללים... זו הייתה ארוחת שבת כהלכתה, אבל לא בטוח שנחזור עליה במתכונת הזו בזמן הקרוב.

צילום: נרדי גרין

הגיבנת הוסרה, אבל... 2

בהמשך לפוסט הקודם. מבלי שתכננתי את זה פירסם מבקר המדינה דו"ח בנושא ההתנתקות בו הוא קובע ש:

"נמצאו כשלים חמורים בתחום ההיערכות של הגופים השונים לקליטת המפונים, שפגעו בטיפול בהם וגרמו לסבל מיותר בתהליך שגם כך היה טעון ומכאיב ביותר. הליקויים בהיערכות, בהעברות תקציביות, בגיוס של כוח אדם חיוני למינהלת סל"ע ובקליטת המפונים ברשויות המקומיות לא נבעו, בעיקרם, מהיעדר חוקים ונהלים מתאימים - אלא מסחבת בפעילות הגורמים האחראים".

ראו הכתבות ב ויי נט וב אנ.אר.ג'י.

עכשיו מתחילים להתייחס אל ההתנתקות כאל מחדל. וזה כאין וכאפס לעומת המחדלים בטיפול באוכלוסיות אחרות שלא קיבלו יחס מועדף לאורך השנים, כמו למשל הפלשתינאים תושבי ישראל. בפברואר קבע בג"ץ שישראל מפלה את ישובי הערבים בצפון במונעם מהם מעמד של עדיפות לאומית.

...הגיבנת הוסרה, אבל

צילום: נרדי גרין

כאשר חלפתי בשבת על פני שלטי הדרך שהושחתו, שמוחקים את גוש קטיף מעל המפה, היה קשה שלא להרגיש תחושה קשה של הרס של חיים שלמים שנבנו שם. מהצד השני, בכל פעם שנסעתי שם לפני ההתנתקות, חשתי שזוהי גיבנת על גופה של מדינת ישראל שהיא עצמה יצרה. אז עכשיו הגיבנת הוסרה. לצד התחושה הקשה, יש גם הרגשה של הקלה. מה שהיה צריך להיעשות נעשה, וטוב שנעשה.

צילום: נרדי גרין

אבל אותה תחושה אמביוולנטית קיימת גם לגבי הטיפול במתיישבים עצמם. מצד אחד, זה נכון שרובם לא שיתפו פעולה עם מנהל ההתנתקות. אבל מצד שני, קשה שלא לראות את הטרגדיה של אי מציאת הפתרון. אינני מתיימר להצביע על האשם במצב שלהם, אבל מספיק להסתכל על צומת יד מרדכי, אליה התפנו תושבי אלי סיני. הם חיים שם באוהלים מאולתרים. או למשל על עיר האמונה בנתיבות, האנגר ענקי שנתרם על ידי אדם פרטי, שם נמצאים בין השאר תושבי עצמונה שאמורים לעבור לשומריה. וכאשר מדברים איתם חוזרת אותה תחושה של נטישה והזנחה של המדינה את תושביה.

צריך גם לזכור שהם היו עד היום במעמד כמעט אקס-טריטוריאלי והיום הם אומרים 'חזרנו למדינת ישראל, אנחנו כבר לא יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים: לבנות ללא רשיון וללא פיקוח'. נושא הבניה הוא משל לתחושת המערב הפרוע שהייתה קיימת ברצועת עזה, וודאי שקיימת עד היום בגדה. חייבים לטפל בתושבים עצמם שהועברו מבתיהם בצורה האנושית ביותר האפשרית והם צריכים לקבל את מירב הפיצויים האפשריים על מנת שיוכלו לשקם את חייהם. לקראת הקמת המנהלת הבאה של פינוי הגדה חייבים ללמוד את הלקח, לא ייתכן שהפתרונות לא יהיו מוכנים מבעוד מועד. מדינת ישראל חייבת לדאוג לבני האדם, לאזרחיה.

אחת הבעיות עם אמנת גביזון-מדן

בשם דו-הקיום בין דתיים לחילוניים וזכויות האדם, רומסת אמנת גביזון-מדן את זכויות היסוד של בני אדם בתחום הנישואין. מבני זוג מאותו מין נשללת זכות היסוד לזוגיות כחוק ולהקמת משפחה וזאת בניגוד למגילת זכויות האדם של האו"ם האומרת שהמשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנתה, וכי כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת.

הגם שיש באמנה הזו הישגים רבים מבחינת זכויות האדם, חייבת לעלות גם ביקורת נוקבת וחריפה. האמנה עושה טוב בכך שהיא מציעה להכיר בזכותו של אדם להינשא ולהקים משפחה כרצונו, אך ההגבלה היא ש"רישיון זה יינתן רק לגבר ואישה", כלומר אין הכרה בזכותם של זוגות חד-מיניים לזוגיות ומשפחה. יחד עם מתן האפשרות להינשא כחוק על ידי רשם, מציעה האמנה לבטל את ההכרה המשפטית הגורפת ב"ידועים בציבור" ובזכויותיהם. זכויותיהם של מי שחיים יחדיו שלא במסגרת נישואין תוסדרנה בחוזים ובהסדרים מיוחדים לפי הצורך. כלומר, כל מאבקם של הזוגות מאותו המין להכרה ולגיטימציה בזוגיות והקמת משפחה יורד לטמיון.

רות גביזון עצמה אומרת בדברי ההסבר: "צריך להודות כי יש ממש בטענות האלה. אני עצמי סבורה כי הזוגיות הקבועה של זוגות חד –מיניים ממלאת עבורם פונקציות רגשיות חשובות וכי יש אינטרס חברתי חשוב בהכרה בתפקיד הזה של קשר אינטימי ובמציאת דרכים לביסוסו וחיזוקו. יחד עם זאת לא השתכנעתי כי לזוגות כאלה יש 'זכות' לדרוש הכרה משפטית בזוגיות שלהם כבנישואין לכל דבר. מדובר בוויכוח תרבותי חשוב, אך לא בעניין משפטי הנגזר מזכויות יסוד. יש לציין כי רוב מדינות העולם אוסרות על נישואין בין בני אותו המין. ארגוני חד-מיניים טוענים כי יש פה פגיעה בשוויון, שכן נשללת מהם, על בסיס לא רלוונטי כמו נטייה מינית, זכות היסוד להקים משפחה. אלא שיש כאן הנחת המבוקש: אי –אפשר לנצח בוויכוח הנורמטיבי הזה רק באמצעות האמירה שהבסיס אינו רלוונטי. זהו בדיוק לב המחלוקת. מובן שאיננו ממליצים על איסור יחסים בין בני אותו המין או על הגבלה משפטית של דרכים להסדרת הזכויות ההדדיות ביניהם".

הנימוק העיקרי הוא כי אין זכות לחד מיניים להכרה משפטית בזוגיותם ולכן אין כאן פגיעה. לטעמנו זה מנוגד למגילת זכויות האדם של האו"ם, האומרת בסעיף ט"ז נאמר כי המשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנתה, וכי כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם. ניתן להבין מדברי גביזון היא שחד מיניים אינם נופלים לקטגוריה של בני אדם, הזכאים לזכויות כאלה. ייתכן משום שהיא תופסת את הנטייה המינית כרלוונטית לעניין קביעת זכויות היסוד של אדם. האם לא הגיע הזמן להפסיק את האפליה על בסיס נטייה מינית בכל תחום, וודאי שגם בתחום הנישואין?

בנוסף, הטיעון כי רוב מדינות העולם אוסרות על נישואין חד מיניים, גם הוא אינו רלוונטי. בבלגיה, הולנד, קנדה, ספרד ובמדינת מסצ'וסטס בארה"ב יש הכרה בנישואין חד מיניים. במדינות רבות נוספות יש דרכים שונות להכרה בזוגיות חד מינית ראו בויקיפדיה הרחבה בנושא.

אין לנו ספק שזוגות חד מיניים צריכים להיות מוכרים משפטית לצורך נישואי והקמת משפחה. ואולם גם אם תאושר זוגיות חד מינית כחוק בצורה כזו או אחרת, אין הדבר מספק את הצורך האנושי בטקס זוגיות, המבוסס על אלמנטים תרבותיים. הדרך שלנו באתר "טקסים" היא לערוך טקסי נישואין חד מיניים בפני משפחה, חברים וקהילה. טקס שתוכנו מקבל את השראתו מהתרבות וההגות היהודית ההומניסטית.

נותרו עוד כמה ימים

מעט ימים עד לבחירות. אני אעשה משהו שלא בטוח שכולם יאהבו. אני קורא לכם להצביע ולא סתם להצביע, להצביע למרצ. כן, גם אני "שמאלני מניאק, מניאק לזכויות אדם..." וכולי. מה זה שמאלני וימני היום, שטויות. אחרי שקדימה מיישמת את מצע מרצ בנושא השטחים (טוב, לא בדיוק, רק חד צדדי), ואחרי שהעבודה הפכה למפ"ם גדולה בראשות עמיר פרץ (עלק, חכו תראו מה יעשו לשפם אחרי הבחירות...), נותר רק ללכת לדבר האמיתי. המפלגה ששומרת על יציבות באידיאולוגיה שלה מאז שהוקמה ב 1992. היא מבטאת בצורה נאמנה את הדעות שלי, ומעמידה ברשימתה אנשים נקיי כפיים וראויים. מפלגה עם מוסדות דמוקרטיים ושורשים רחבים בציבור הישראלי, שלא תתפרק מחר בבוקר בגלל גחמה של מישהו כזה או אחר.

אז תמהרו לנצל את הזכות להצביע לביילין, ג'ומס וחבריהם ואולי נכניס גם את אילן לכנסת.

מהלכים עלינו אימים 2

הפוסט הקודם הזכיר לי שבזמנו הרב יובל שרלו, עוד אחד מאותם רבנים "מתונים", פרסם ב"הארץ" מאמר תחת הכותרת "מה לבשר חזיר ולבג"ץ". ובו ביקורת על החלטת בית המשפט העליון בנוגע להיתר מכירת בשר חזיר. ושוב פעם מאיימים עלינו, אבל הפעם לא האנושות היא שתכחד, אלא רק העם היהודי. כתבתי אז תגובה שזכתה לכותרת שלא אני נתתי: "החזיר והיהדות המשוחררת" והתפרסמה ב"הארץ" ב 20.6.2005

רבני צהר מהלכים עלינו אימים

ב 27.2 התפרסם מאמר בווי נט, מאת הרב אלישע אבינר חבר הנהלת ארגון רבני צהר, תחת הכותרת "אל תפרקו את החבילה". אפשר ללמוד המון מקריאת המאמר על הגישה של רבנים אורתודוקסיים שהם "ליבראלים" ו"מתונים". אפשר לראות כיצד גישתם הפשטנית היא שמרנית, לא עניינית, ומטרתה לחזק את הממסד הרבני. המאמר התפרסם במקביל לקריאה ולקמפיין של הפורום לבחירה חופשית בנישואין להעביר את החוק לנישואין אזרחיים כך שזוגות לא ייאלצו לנסוע לחו"ל על מנת להתחתן. תמיד שומרי החומות מגיבים בצורה כזו - הטענה חוזרת על עצמה, 'אתם החילוניים אין לכם כבוד לתא המשפחתי, היהדות שלכם לוקה בחסר ולכן אחוז הגירושים הולך ועולה'. מגדיל עשות אבינר כאשר הוא מאיים ממש שכל זה יוביל אותנו לאבדן התרבות האנושית, הרס העם היהודי וכנראה כתוצאה ישירה מכך גם אובדן האנושות... הוא ממשיך ומוסיף את המשפט הנלעג הבא:
"לעומת הסקפטיות של העולם המערבי, היהדות נותנת אמון באדם ובזוגיות המשפחתית".
לא מובן מהיכן אפשר לנפוח משפט כזה אם לא מבית מדרשו של אמנון יצחק, בואו נפרק את המשפט:
בחלק הראשון של המשפט מדבר על ספקנות - אמנם הספקנות היא אחד מיסודות המודרניות והחילוניות, אבל האם במקורות היהודיים שוררת רק וודאות? האם אין הטלת ספק אפילו בקיומו של האל? האם העולם הדתי הוא עולם של וודאויות ללא שאלות? מספיק לקרוא דף גמרא אחד, או למשל את הסיפור על אלישע בן אבויה כדי להבין שזו הנחה מופרכת לחלוטין.
החלק השני במשפט הוא ש'היהדות נותנת אמון באדם'. כמובן שיש התייחסויות שונות למושג האדם במקורות, אבל בקלות אפשר למצוא ביטויים גזעניים. כלומר, אפשר להוסיף את התיבה יהודי ליד אדם. כפי שעשו הגזענים ששינו את המשנה בתקופות מאוחרות והוסיפו את התיבה "מישראל" למאמר: "כל המציל נפש אחת". אם האדם במרכז היהדות מדוע מסרבים רבני צהר לחתן זוגות כאשר אחד מהם אינו יהודי, למרות שנולד בארץ, התחנך בבית ספר יהודי, שירת בצבא והוא יהודי על פי הגדרתו? מובן שהיהדות שלהם חשובה יותר מהיהודים.
החלק השלישי רומז לכך שבניגוד ליהדות, העולם המערבי מתנגד לזוגיות ומשפחתיות. נכון שהמקורות היהודיים שמים דגש חזק מאד על זוגיות ומשפחתיות, אבל למה להכליל על כל העולם המערבי כמתנגד להם? מה כולם חיים בקומונות? ובכלל מה רע במשפחה שיש בה כמה גברים ונשים? או זוגות חד מיניים? האם אין אלו משפחות טובות יותר מאשר הדתיים (והדתיות) הנשואים/ות, החיים בארון, ומאמללים את חייהם/ן וחיי בני זוגם/ן? או מהשידוכים הלא מוצלחים שנאלצים להמשיך לחיות יחד מפחד תגובות הסביבה ? בקיצור הבלים.
לכן מה שעושה אבינר בתגובה לדרישה לקיים מסלול נישואין חוקי בארץ הוא להפחיד ולהלך עלינו אימים. 'אנחנו הדתיים, כביכול, מייצגי היהדות האמיתית, המקורית והשורשית עומדים מול המערביות הנקלית', שהיא בעצם כינוי אחר לחילוניות. 'אם תמשיכו בחילוניותכם המערבית העולם יתפרק'. ואני אומר, שהדבר היחיד שיתפרק זו הסמכות של הרב אלישע אבינר, ויחד איתו כל הממסד הדתי המלאכותי שאין לחילוניים שום רצון בו לכן, אם אתם חילוניים ההמלצה שלי היא: אל תתחתנו ברבנות, ואל תתחתנו עם רבני צהר שהם כאילו נחמדים ומתונים, אבל בעצם הם לא.

נישואים אזרחיים ונישואין יהודיים-חילוניים

נישואין אזרחיים - רישום במרשם האוכלוסין

מהותם של נישואין כאלה הוא רישום ביורוקרטי של המדינה. הסדר אדמיניסטרטיבי - פורמאלי. משהו שבין האזרח למשרד הפנים. ברב המדינות בעולם רשמי הנישואין האזרחיים הם פקידים מטעם העירייה או שופטים. הרישום אינו מצריך טקס ולא מעורבים בו רגשות. מדובר על אישור מסמכים והכרזה מול 2 עדים לפחות כי הזוג רשום כנשוי מבחינת המדינה. מטרתם של הנישואין האלה היא הסדרת היחסים החוקיים, הבטחת הזכויות שבהקמת משפחה, מיסוד החובות ההדדיים בין בני הזוג והכרה מצד הממסד לגבי אופי היחסים ביניהם.
נישואין יהודיים חילוניים - טקס של משפחה, חברים וקהילה
מהותם של נישואין יהודיים חילוניים הוא הכרזה קבל עם ועולם על אופי השותפות והזוגיות הנוצרת. על האלמנטים הרוחניים והתרבותיים שעליהם מיוסד הקשר הזוגי. הכרזה זו נעשית באמצעות טקס, אליו מוזמנים חברי הקהילה של בני הזוג, האנשים שעבורם הקשר הנוצר הוא משמעותי. הטקס הוא שאמור לייצר את השינוי התודעתי אצל בני הזוג ואלו המכירים אותם כי כוונותיהם הם ליצור שותפות מתמשכת והקמת בית משותף. בנישואין יהודיים חילוניים יבואו לידי ביטוי סמלי החתונה היהודית המסורתית - חופה, קידושין בטבעת, שבעברכות, כתובה וכוס, תוך מתן פרשנות אישית יצירתית מתוך למידה, ידיעה ואחריות של בני הזוג ושל עורך הטקס.
המצב בישראל
לאחר דחיית הצעות החוק של נישואין אזרחיים נותר חוק הנישואין על כנו: אדם חייב להינשא על פי העדה הדתית שלו. סמכות הנישואין אצל יהודים ניתנה בידי הרבנות הראשית. דרך אחרת להינשא היא נישואין אזרחיים בחו"ל בהם המדינה מחויבת להכיר. בטווח הנראה לעין אין סיכוי רב למיסודם של נישואין מסוג אחר בישראל לא רק בגלל התנגדות המפלגות הדתיות, אלא בגלל שהמפלגות החילוניות הגדולות מכופפות ראשן בפני השותפות הפוטנציאליות שלהן לקואליציה, ובעיקר בגלל שהציבור החילוני הרחב אינו מכיר אלטרנטיבה אחרת ולא נלחם בעבורה. בשנים האחרונות, בגלל שינויים סוצילוגיים הקשורים במעמד התא המשפחתי, בגלל יצירת דגמים חדשים של משפחה, בגלל הרחבת התופעה של אנשים החיים יחד מבלי למסד את הקשר ברישום הנישואים, או אפילו טקס מתחולל שינוי איטי בגישה החברתית לנישואין ולטקס הנישואין. במקביל זוגות רבים שמבחינה אידיאולוגית לא רוצים להינשא ברבנות וכאלה שאינם יכולים משום שהם פסולי חיתון, ואפילו זוגות חד מיניים מחפשים אלטרנטיבה ליצירת קשר זוגי. אלטרנטיבה כזו היא טקס הנישואין היהודי-חילוני. יותר ויותר זוגות פונים לאלטרנטיבה הזו מתוך בחירה. טקס כזה אמנם אינו מבטיח רישום והכרה של המדינה, אך למי שחשובים לו הכרת הממסד וקבלת זכויות כמו הלוואה לזוגות צעירים בקניית דירה, או פטור משרות צבאי, להבדיל, לא נזקק לטקס ויכול להנשא בנישואין אזרחיים. טקס הנישואין היהודי-חילוני מיועד לאנשים שאינם רוצים לוותר על זהותם האישית מצד אחד ולא מסתפקים ברישום אדמיניסטרטיבי מצד שני.
מה בין נישואין אזרחיים לנישואין יהודיים חילוניים
למעשה אין בינהם סתירה. יש חשיבות לרישום וההכרה מטעם המדינה. אך ודאי שרישום כזה איננו נותן תשובה מספקת לשינוי המעמד והתפיסה הנחוצים שבין בני הזוג לבין משפחה, חברים וקהילה. במצב הפוליטי דהיום, כאשר שינוי אינו יכול לבוא מלמעלה, הדרך היחידה היא מהפכה חברתית-תרבותית מלמטה - ככל שיותר זוגות לא יעברו דרך הרבנות ויתחתנו בדרכים אלטרנטיביות כך יבינו נבחרי הציבור כי יש לשנות את החוקים הארכאיים הקיימים היום.

לפרטים נוספים ראו את אתר טקסים - שער עורכי הטקסים היהודיים-חילוניים בישראל

ארוחה אצל חבר, עונג שבת אחת, בפברואר

צילום: נרדי גרין

באחת מהשבתות האביכות והגשומות הוזמנו על ידי חבר טוב לבראנץ' של שבת בבוקר בביתו, באחד מישובי השפלה. למותר לציין כי חברנו היקר שנכנה אותו בשם א', עובד באחת ממסעדות היוקרה בארצנו שכותבים עליה לרוב במדורי האוכל והרכילות בארצנו. ברור שלהזמנה מבטיחה כזו אסור לסרב. כאשר הגענו אל ביתו של א' הוא היה מצוי בעיצומן של ההכנות לארוחה, לאחר כמה מילות ברכה קצרות הוא הדליק בעבורי את אש התמיד (הנרגילה, בטעם דובדבן) וחזר למטבח להמשך ההכנות. זוגתי הלכה לדבר איתו ואני נותרתי עם בננו יחידנו בגינה מפמפם בלהט ומתבל בדיאט ספרייט מדי פעם. מאוחר יותר הצטרף אלינו גם ל' ידידו הטוב של א' וחבר משותף. ל' הוא טייס במיל' וסטארטאפיסט לעת מצוא. א' ערך שולחן יפיפה. השיחה קלחה וכך גם האוכל. מה היה לנו שם? ובכן, לחם כפרי ביתי שחור ולבן, חמאה, גבינות שונות ממחלבת בוטיק. האחת רכה ובשלה מאד בסגנון סיינט מור, הייתה נימוחה בפה. הגבינות האחרות הקשות, היו מעולות על הלחם. הייתה גם גבינת פטה בעשבי תיבול ופלפלים, זיתים ירוקים בכבישה ביתית. בקערה גדולה במרכז השולחן הוגש סלט חצילים בטחינה, בתוכו ערמה גדולה של כרובית מטוגנת וכל הכבודה שחתה בשלולית נפלאה של שמן זית. עוד היו שם סלט טאבולה, עם הרבה לימון ועשבי תיבול, וסלט חסה ירוק. בעיני הכיף הגדול של הארוחה היה סאביצ'ה - מנה של דג נא ברוטב לימון , שמן זית מתובל באשכולית אדומה גרגרי פלפל אדום ועלי טרגון לקישוט. על המזלג שלי חברו יחד פיסת דג עם אשכולית אדומה, והרוטב הנפלא. המזלג נכנס לפה ואני

צילום: נרדי גרין

יכול רק לתאר מה שבלתי ניתן לתיאור: שילוב מענג של טעמים התפוצץ בחלל הפה וסחט אנחות תענוג. כל הארוחה לוותה במרלו 2002 של דלתון, שהיה טוב מאד, אבל היה טיפה שטוח והיה חסר לו קצת גוף. כפי שא' הגדיר זאת: 'הוא עבר את השיא שלו'. בין ביס לביס דיברנו על הקורות את א' במסעדה שעומדת לשנות מיקום ולעבור מהשפלה לתל אביב. דיברנו עם ל' על הסטארטאפ שלו והוא גם אמר שהוא מאמין באלוהים. רציתי להגיד לו שהוא בטח יודע כי הוא טס קרוב אליו, יותר מכולנו. וכך המשכנו עוד ועוד, עד ששבענו וגם הותרנו. קינחנו את הארוחה בהדלקה מחודשת של הנרגילה ובתה של זוטא לבנה שא' שתל בחצרו והיא גדלה פרא. הטעם החזיר אותי לימי נעורי ולטיולי התנועה בהם היינו קוטפים את הזוטא לתה סביב המדורה. בינתיים בננו יחידנו שיחק בחצר והתרוצץ הלך ושוב, כך כשלוש שעות עד שהתעייף ודרש את שלו - כלומר בקבוק ולישון. עייפים שבעים ומסופקים הודינו מקרב לב לא' שטרח על אחד הבראנצ'ים המופלאים שהיו לנו בחיינו והזמנו אותו ואת ל' לביקור גומלין. בתחושת סיפוק זו חזרנו לבירת הנצח של עם ישראל, לביתנו הקט. אני לא חושב שיש עונג שבת יותר טוב מזה: גם חברים, גם חברה טובה, גם ארוחה טובה. חוויה מעולה, אני ממליץ בחום.

צילום: נרדי גרין

אמונה דתית וחילונית

כיצד ייתכן דו קיום של אמונות דתיות ואתיאיסטיות באותה אישיות?. אנו מתפלאים לעיתים קרובות כיצד אנשים "חילוניים" לחלוטין מביעים אמונות דתיות, ועוסקים בפולחנים שלאדם הרציונאלי נראים ריקים מתוכן. כיצד אם כן יכולים לדור באותו הגוף רעיונות כה סותרים כמו רצון חופשי, יכולת בחירה והיגיון רציונאלי אל מול אמונה באל, השגחה אלוהית, גורל וכדומה? לאמונה הגדרות רבות הנה כמה דוגמאות: אמונה : "התוכן הקוגנטיבי שאותו אנו מחשיבים כאמת", זוהי אמת שאנשים מחשיבים כמוחלטת, למשל, "יש אלוהים", או "השמש תזרח מחר". דבר שקרוב להכרה או שכנוע "אמונה בלתי מעורערת במשהו ללא צורך בהוכחה או עדות". הגדרה אחרת של השימוש במילה אמונה היא "רעיון כללי שאנו משיתים עליו בטחון מסוים". למשל, כאשר אנו אומרים משפט כמו: " אני מאמין שיש לנו פרטנר לשלום", או "אני מאמין שהאוטובוס יגיע ב 5 הדקות הקרובות". אמונה מסוג אחר היא אמון שמוגדר כ"בטחון מלא באדם או בתוכנית". סוג אחר של הגדרות נוגעות לאמונה כפילוסופיה, שיטת מחשבה, דוקטרינה, או "איסם": "אמונה או מערכת אמונות שיש להם מעמד סמכותי בקרב קבוצה או אסכולה" ואז מדובר בכל התורות המדיניות, והפילוסופיות כמו קומוניזם, פשיזם, פוזיטיביזם, אידיאליזם, וכדומה. ישנה האמונה הדתית: "קבלה כאמת כי יש כוח או כוחות על טבעיים השולטים בגורל האנושי". ישנה גם האמונה או הידיעה המדעית שהיא "התייחסות לפיסת מידע כנכונה, או תואמת למציאות כפי שעשוי להוכיח או להפריך הניסיון" והאמונה האתיאיסטית שהיא "אמונה באי קיום האל, בין אם מתוך בחירה ובין אם מתוך חוסר היכולת לקבל את הכתוב בכתבי הקודש הדתיים" לאמונה האתיאיסטית שתי רמות הראשונה היא אתיאיזם חלש הגורס ספקנות בקיום האל וחוסר אמונה בקיומו, ואילו אתיאיזם חזק מאמין בצורה מפורשת שאין אלוהים.

הטענה שלי היא כי אין סתירה בין אמונות דתיות ואמונות אתיאיסטיות, משום שאמונה אינה רק דבר המוכתב על ידי ההיגיון לבדו, אלא מושפע בעיקר מרצונות ותשוקות הקיימים באדם. לעיתים גם לידיעה המדעית אנחנו מייחסים מעמד של הכרה או שכנוע שאינו זקוק להוכחה, לכן אתייחס כאן לאמונה בהגדרתה הראשונית, כלומר אמונה היא הכרה באמת.

הנימוק העיקרי לכך שאמונה היא דבר לא רציונאלי מעיקרו הוא הפסיכולוגיה האנושית . האמונות שלנו לא נקבעות אל מול עובדות ואין להיגיון תפקיד בלעדי בעיצובם. למשל, קחו את ניסיון הוכחת האלוהים הרציונאלי של פסקאל. הוא מנסה לכפות עלינו אמונה באלוהים וקבלת הנצרות בהנחה שענייניי האמת והאמונה הם כמו הימור או משחק מזל, כלומר בכפיית ההיגיון. אפשרויות המשחק הן להאמין או לא להאמין, ותוצאת ההימור תיוודע ביום הדין. במידה ובחרת להאמין באלוהים הרי שאם הוא קיים זכית בגן עדן ובברכה. במידה והוא אינו קיים, לא הפסדת ולא הרווחת כלום. אבל, במידה ובחרת שלא להאמין, הרי שאתה מסתכן בהפסד טוטאלי.

מהצד האחר, גם הניסיון לבסס את האמונה על הידיעה האובייקטיבית, כלומר האובססיה המדעית לבסס את האמונה על הוכחות ועדויות עובדתיות אינה טובה ואינה מספקת. השאלה הנשאלת היא מתי יש לנו עדויות מספקות להוכחת אמונה?, מתי ניתן לומר שהיא תואמת מציאות? מי קובע את זה?

אחת התשובות לכך היא מעמד האמונה אצל בעלי הסמכות. יוקרה ופופולאריות של דעה והחזקתה על ידי דמויות שאנו מחשיבים כבעלות סמכות, הופכות אותה לאמונה ולאמת. תשובה נוספת יכולה להיות נורמות חברתיות המשפיעות עלינו לקבל אמונות כאמיתות. כמובן שדברים אלה אינם קשורים בהכרח לאמונה ומעמדה האמת שלה.

האמונה האתיאיסטית כי אין אלוהים, הנובעת מבחירה, אם כן היא אשליה בלבד, באותה מידה כמו האמונה הדתית כי אלוהים קיים.

מכאן שאמונותינו נקבעות בבסיס על ידי רצונות, תשוקות, פחדים, תקוות, חששות, אשליות ועוד. גם החלטותינו נקבעות באופן לא רציונאלי אם נאמר את זה בצורה אחרת יש לאדם נטייה טבעית ורצון אנושי להאמין. האמונה מסדרת את העולם האנושי ומאפשרת לו לחיות בתנאי אי וודאות שהולכים וגוברים בחברה האנושית. אנחנו זקוקים לאמיתות.

אין תימה אם כך שאמונות דתיות ואתיאיסטיות יכולות לדור בכפיפה אחת באותה אישיות.

המסקנה העיקרית מכך שאמונותינו מושפעות בעיקר מדחפים, תשוקות ורצונות היא שעלינו לבסס יותר את קבלת ההחלטות ודרך החשיבה על מימדים אלה.